עדי נוסח

כת"י וטיקן עמ' 70 (בשינויים)

מקבילות[1]

ירושלמי ברכות פ"א ה"א דף ב ע"ב עמ' 2

ירושלמי ברכות פ"א ה"ב דף ג ע"ב עמ' 7

ירושלמי שבת פ"א ה"ב דף ג ע"א עמ' 368

מקצת עדי נוסח עקיפים

לא נמצאו

סוגה

סיפור

עיון קצר באגדה

בין חכמים התפתח דיון בשאלה מה הייתה השקפתו של רבי יוחנן במקרה בו אדם אינו בטוח אם התפלל, האם עליו להתפלל ליתר ביטחון.[2]

בחלקו הראשון של הדיון עולה כי ישנה שמועה שרבי יוחנן אמר 'לא יתפלל';

-          רבי זעירא שאל את רבי יוסי, אפשר בתמיהה, האומנם אמר רבי יוחנן שהאדם המצוי בספק אם התפלל אינו מתפלל. רבי יוסי לא ענה לו, ואין הסבר מדוע לא ענה לו. [3]

-          רבי אבהו מסר כי רבי יוחנן אמר שהאדם לא יתפלל.

בחלק המסיים מובאת דיעה שונה של רבי יוחנן;

-          רבי חנינא מביא דיעה שונה, ולפי דבריו 'בעיין', כלומר שאלנו, ו'אמר לון', כלומר אמר לנו, מובן שהיה נוכח במקום כשרבי יוחנן נשאל והשיב. לדבריו, עמדתו של רבי יוחנן הייתה כי על האדם להתפלל, הוא גם נימק עמדתו במימרה 'ולווואי שמתפללין כל היום למה שאין תפילה מפסדת'.

הבאת עמדתו של רבי יוחנן בסיום ובאופן המעיד על אותנטיות המסירה מלמדת כי יש להתבסס על דברי רבי חנינא. כמו כן מבחינה ערכית לפי רבי יוחנן יש לתפילה ערך חשוב בחיי האדם.