|
תפילה אישית – אגדה א ברכות פ"ד ה"ב דף ז ע"ד עמ' 36 |
|
| מקור | תרגום |
| מתני'. | מתני'. |
| "רבי נחוניא בן הקנה היה מתפלל בכניסתו לבית המדרש וביציאתו תפילה קצרה. | "רבי נחוניא בן הקנה היה מתפלל בכניסתו לבית המדרש וביציאתו תפילה קצרה. |
| אמרו לו. | אמרו לו. |
| מה טיבה שלתפילה זו. | מה טיבה שלתפילה זו. |
| אמ' להן. | אמר להן. |
| בכניסתי אני מתפלל שלא תארע תקלה על ידי. | בכניסתי אני מתפלל שלא תארע תקלה על ידי. |
| וביציאתי אני נותן הודיה על חלקי". | וביציאתי אני נותן הודיה על חלקי". |
| בכניסתו מהו או'. | בכניסתו מהו אומר |
| יהי רצון מלפניך, י'י אלהיי ואלהי אבותיי | יהי רצון מלפניך י'י אלהיי ואלהי אבותיי |
| שלא אקפיד כנגד חביריי | שלא אקפיד כנגד חבריי |
| ולא חביריי יקפידו כנגדי. | ולא חבריי יקפידו כנגדי |
| שלא נטמא את הטהור | שלא נטמא את הטהור |
| ולא נטהר את הטמא. | ולא נטהר את הטמא |
| שלא נאסור את המותר | שלא נאסור את המותר |
| ולא נתיר את האסור. | ולא נתיר את האסור |
| ונמצאתי מתבייש לעולם (הבא) הזה ולעולם הבא'. | ונמצאתי מתבייש לעולם הזה ולעולם הבא |
| וביציאתו מהו אומ'. | וביציאתו מהו אומר |
| מודה אני לפניך י'י אלהיי ואלהי אבותיי | מודה אני לפניך י'י אלהיי ואלהי אבותיי |
| שנתת חלקי מיושבי בית המדרש ובתי כניסיות | שנתת חלקי מיושבי בית המדרש ובתי כנסיות |
| ולא נתת חלקי בבתי תרטיות ובבתי קרקסיות. | ולא נתת חלקי בבתי תיאטריות ובבתי קרקסיות |
| שאני עמל והן עמילין. | שאני עמל והן עמלים. |
| אני שוקד והן שוקדין. | אני שוקד והן שוקדים |
| אני עמל לירש גן עדן. | אני עמל לרשת גן עדן |
| והן עמילין לבאר שחת. | והם עמלים לבאר שחת |
| שנ' "כי לא תעזוב נפשי לשאול לא תתן חסידך לראות שחת". | שנאמר כי לא תעזוב נפשי לשאול לא תתן חסידך לראות שחת. |
עדי נוסח
כ"י וטיקן עמ' 68 – 69
מקבילות
ברכות כח ע"ב
מקצת עדי נוסח עקיפים
רי"ף ברכות דף יט ע"א – ע"ב
רמב"ם פירוש למשנה ברכות פ"ד מ"ב
רמב"ם משנה תורה הלכות ברכות פ"י כ"ג - כ"ד[1]
סוגה
תפילה ומדרש
עיון קצר באגדה
תפילתו של רבי נחוניה בן הקנה פותחת קובץ של התפילות אישיות שנאמרו על ידי חכמים שונים. לדעת גינצבורג, תפילות קצרות היו אופייניות לבבל, ואמוראים ארץ ישראליים אימצו תפילות אלו.[2]
במשנה מסופר כי רבי נחוניה בן הקנה[3] נהג לומר תפילה קצרה בכניסתו לבית המדרש ובצאתו ממנו. אף כי שאלו אותו לטיבה, הוא לא פירט את תוכן תפילתו. בעל הסוגיה מביא את נוסח התפילה שעבר, כנראה, במסורת.[4]
תפילתו בעת שנכנס לבית המדרש נגעה לאחריותו של החכם הלומד בצוותא עם חבריו, ואפשר כי באותה עת הוא גם מלמד. הוא מבקש שיימנע מכעס ומהקפדה, ושלא יטעה בהבנה או בהוראה של ההלכות.
ובעת שיצא מבית המדרש אמר תודה על שנמנה עם קהילית החכמים הלומדים תורה. תפילת ההודייה בנויה על הקבלה מנוגדת בין ההולך לבית המדרש ולבית הכנסת לבין ההולך לתיאטרון ולקרקס. שניהם עמלים במעשיהם ושוקדים על עבודתם, אלא שהחכם יזכה לחלק בעולם הבא, יירש גן עדן, ולעומתו הנוטה אחר תיאטרות וקרקסים יגיע לשאול.[5]
הן הבקשות והן התודות מעוצבות באמצעים אמנותיים: חזרות רבות,[6] אנפורה[7] וניגודים.[8]
כל אלו מחזקים את המסר בבקשות ובתודות.
העורך ארג את שני החלקים באופן אחדותי, והדבר בולט במסגרות של שני החלקים. הפתיח זהה בשניהם למעט ביטוי אחד; בבקשות – 'יהי רצון מלפניך', ואילו בתודות 'מודה אני לפניך'. משפטי הסיום מביאים את התוצאה, אך בעוד שבבקשות, חשש שמא ייכשל אם לא תתממשנה, הרי שבתודות יש ברקע את התוצאה הקשה שתבוא על האחרים, ואילו לו, לדובר שחלקו עם ההולכים לבית המדרש, יהיה חלק בעולם הבא, גן עדן.
[1] מובא נוסח התפילה ללא איזכור שמו של רבי נחוניא בן הקנה.
[2] גינצבורג, פירושים וחידושים בירושלמי, עמ' 225. גינצבורג מציין כי תפילות אישיות קצרות כגון אגדה 3 (ראו לעיל הערה 2) נמצאו בסיפורים ארץ ישראליים.
[3] היה תנא בן הדור השני, רבו של רבי ישמעאל והעביר אליו את דרישת התורה כולה על פי כלל ופרט (שבועות כו ע"א). מימרותיו משקפות אדם חסיד ובעל מידות, ראו בבלי מגילה כח ע"א ומשנה אבות פ"ג מ"ה.
[4] לפי המקבילה הבבלי זו ברייתא. אפשר כי גם לפני עורך הירושלמי עמדה מסורת תנאית, חיזוק לכך ניתן למצוא בלשון 'מהו אומר' שמאפיינת נוסח תנאי. הרמב"ם בפירושו למשנה מחזק את ההבנה כי אכן זהו נוסח תפילתו של רבי נחוניא בן הקנה בכותבו: '...הלא תראה שלא אמר בכניסתו מה היה אומר שמשמע שזה רק ספור...'.
[5] בור שחת הוא אחד משמות השאול; 'אמר רבי יהושע בן לוי: שבעה שמות יש לגיהנם, ואלו הן: שאול ואבדון, ובאר שחת, ובור שאון, וטיט היון, וצלמות, וארץ התחתית. .... באר שחת דכתיב כי לא תעזב נפשי לשאול לא תתן חסידך לראות שחת' (בבלי עירובין יט ע"א).
[6] בתפילה בכניסתו ישנן שש חזרות על המילה 'לא', פעמיים חוזר הפועל 'קפד', מילות היחס 'נגד' ו'כלפי' ושם העצם 'חבר'. בתפילתו כשיצא מבית המדרש חוזר הביטוי 'נתת חלקי' פעמיים, המילה 'אני' חוזרת שלוש פעמים, השורש 'שקד' חוזר ארבע פעמים ו'עמל' ארבע פעמים.
[7] בתפילה בכניסתו המילה 'לא' פותחת שורות רבות; וביציאתו מופיעה המילה 'אני' בתחילת שלושה משפטים.
[8] בכניסתו – טמא – טהור, אסור – מותר. ביציאתו – 'אני' – 'הן', בתי מדרש – בתי תיאטרות, בתי כנסת – קרקסאות, גן עדן – באר שחת, היינו שאול.