|
תפילת ערבית – אגדה ג פ"ד ה"א דף ז ע"ג – ע"ד עמ' 35 – 36 |
|
| מקור | תרגום |
| 1 ומעשה בתלמיד אחד שבא ושאל את ר' יהושע. | ומעשה בתלמיד אחד שבא ושאל את רבי יהושע |
| 2 תפילת הערב מהו. | תפילת הערב מהו |
| 3 אמ' ליה. רשות. | אמר לו רשות |
| 4 בא ושאל את רבן גמליאל. | בא ושאל את רבן גמליאל |
| 5 תפילת הערב מהו. | תפילת הערב מהו |
| 6 אמ' ליה. (רשות) חובה. | אמר לו חובה |
| 7 אמ' לו. והא ר' יהושע אמ' לי רשות. | אמר לו והרי רבי יהושע אמר לי רשות |
| 8 אמ' לו. למחר כשאכנס לבית הוועד עמוד ושאול את ההלכה הזאת. | אמר לו למחר כשאכנס לבית הוועד עמוד ושאל את ההלכה הזאת |
| 9 למחר עמד אותו תלמיד ושאל את רבן גמליאל. | למחר עמד אותו תלמיד ושאל את רבן גמליאל |
| 10 תפילת הערב מהו. | תפילת הערב מהו |
| 11 אמ' לו. חובה. | אמר לו חובה |
| 12 אמ' לו. והא ר' יהושע אמ' לי רשות. | אמר לו והרי רבי יהושע אמר לי רשות |
| 13 אמ' רבן גמליאל לר' יהושע. | אמר רבן גמליאל לרבי יהושע |
| 14 את הוא או' רשות. | אתה הוא אומר רשות |
| 15 אמ' ליה. לאו. | אמר לו לאו |
| 16 אמ' לו. עמוד על רגליך ויעידוך. | אמר לו עמוד על רגליך ויעידו אותך |
| 17 והיה רבן גמליאל יושב ודורש | והיה רבן גמליאל יושב ודורש |
| 18 ור' יהושע עומד על רגליו. | ורבי יהושע עומד על רגליו |
| 19 עד שריננו כל העם ואמרו לר' חצפית התורגמן. | עד שריננו כל העם ואמרו לרבי חוצפית המתורגמן |
| 20 הפטר את העם. | הפטר את העם |
| 21 אמרו לר' זינון החזן. אמור. | אמרו לרבי זינון החזן אמור |
| 22 התחיל ואמ'. | התחיל ואמר |
| 23 התחילו כל העם ועמדו על רגליהם ואמרו לו. | התחילו כל העם ועמדו על רגליהם ואמרו לו |
| 24 כי על מי לא עברה רעתך תמיד. | כי על מי לא עברה רעתך תמיד |
| 25 הלכו ומינו את ר' אלעזר בן (ב)עזריה בישיבה | הלכו ומינו את רבי אלעזר בן עזריה (לראש) ישיבה |
| 26 בן שש עשרה שנה ונתמלא כל ראשו שיבות. | בן שש עשרה שנה ונתמלא כל ראשו שיבות |
| 27 והיה ר' עקיבא יושב ומצטער ואו'. | והיה רבי עקיבא יושב ומצטער ואמר |
| 28 לא שהוא בן תורה יותר ממנ(ו)[י]. | לא שהוא בן תורה יותר ממני |
| 29 אלא שהוא בן גדולים יותר ממני. | אלא שהוא בן גדולים יותר ממני |
| 30 אשרי אדם שזכו לו אבתיו. | אשרי אדם שזכו לו אבותיו |
| 31 אשרי אדם שיש לו יתד במי להיתלות בה. | אשרי אדם שיש לו יתד במי להיתלות בה |
| 32 וכי מה היתה יתידתו שלר' אלעזר בן עזריה. | וכי מה היתה יתידתו של ר' אלעזר בן עזריה |
| 33 שהיה דור עשירי לעזרא. | שהיה דור עשירי לעזרא |
| 34 <<ןאית דמרין. שינוי דמיין לדידיה,.>>. | ויש אומרים מקור המיים שלו[1] |
| 35 וכמה ספסלין היו שם. | וכמה ספסלים היו שם |
| 36 ר' יעקב בן סיסי אמ'. | רבי יעקב בר סיסי אמר |
| 37 שמונים ספסלים היו שם שלתלמ' חכמים חוץ מן העו(ד)[מ]דין לאחורי הגדר. | שמונים ספסלים היו שם של תלמידי חכמים חוץ מן העומדים לאחורי הגדר |
| 38 ר' יוסי ביר' אבון אמ'. | רבי יוסי בן רבי אבון אמר |
| 39 שלש מאות היו שם חוץ מן העומדין לאחורי הגדר. | שלש מאות היו שם חוץ מן העומדים לאחורי הגדר |
| 40 כיי דתנינן תמן. | כמו ששנינו שם (במשנה זבחים פ"א מ"ג) |
| 41 "ביום שהושיבו את ר' אלעזר בן עזריה בישיבה". | ביום שהושיבו את רבי אלעזר בן עזריה בישיבה שם שנינו |
| 42 תמן תנינן. | תמן תנינן (במשנה כתובות פ"ד מ"ו) |
| 43 "זה מדרש דרש ר' אלעזר בן עזריה לפני חכמ' בכרם ביבנה" | זה מדרש דרש רבי אלעזר בן עזריה לפני חכמים בכרם ביבנה |
| 44 וכי כרם היה שם. | וכי כרם היה שם |
| 45 אלא אילו תלמ' חכמ' שהיו עשויין שורות שורות ככרם. | אלא אלו תלמידי חכמים שהיו עשויים שורות שורות ככרם |
| 46 מיד הלך לו רבן גמליאל אצל כל אחד ואחד לפייסו בביתו. | מיד הלך לו רבן גמליאל אצל כל אחד ואחד לפייסו בביתו |
| 47 אזל גבי ר' יהושע. | הלך אצל רבי יהושע |
| 48 אשכחיה יתיב עביד מחטין. | מצאו יושב עושה מחטים |
| 49 אמ' ליה. <<ומן,.>> אילין את חיי. | אמר לו (מ)אלו אתה חי (מתפרנס) |
| 50 אמ' ליה. ועד כדון את בעי מידע. או[י] לו לדור שאתה פרנסו. |
אמר לו (ר' יהושע) ורק עתה אתה רוצה לדעת, אוי לו לדור שאתה פרנסו |
| 51 אמ' לו. נעניתי לך. | אמר לו (רבן גמליאל) נעניתי לך |
| 52 ושלחון גבי ר' אלעזר בו עזריה חד קצר. | ושלחו אצל רבי אלעזר בן עזריה כובס[2] אחד |
| 53 ואית דמרין ר' עקיבא הוה. | ויש שאומרים רבי עקיבא היה (השליח) |
| 54 אמ' לו. מי שהוא מזה בן מזה יזה. | אמר לו. מי שהוא מזה[3] בן מזה יזה |
| 55 מי שאינו לא מזה ולא בן מזה יימר למזה בן מזה. | מי שאינו לא מזה ולא בן מזה יאמר למזה בן מזה |
| 56 מימיךמי מערה ואפרך אפר מקלה. | מימך מי מערה[4] ואפרך אפר מקלה[5] |
| 57 אמ' לו. נתרציתם. | אמר לו נתרציתם |
| 58 אני ואתם נשכים לפתחו שלרבן גמליאל. | אני ואתם נשכים לפתחו של רבן גמליאל |
| 59 אעפ'כ לא הורידו אותו מגדולתו אלא מינו אותו אב בית דין. | אף על פי כן לא הורידוהו (את ראב"ע) מגדולתו אלא מינו אותו אב בית דין |
עדי נוסח
כ"י וטיקן עמ' 68
מקבילות
ירושלמי תענית פ"ד ה"א דף סז ע"ד עמ' 726 – 727
בבלי ברכות כז ע"ב – כח ע"א (בשינויים)[6]
בבלי בכורות לו ע"א (מקבילה חלקית ובשינויים)
מקצת עדי נוסח עקיפים
לא נמצאו
סוגה
סיפור
עיון קצר באגדה
הסוגיה עוסקת בשאלה הילכתית, האם תפילת הערב היא חובה או רשות.[7] בדור יבנה הייתה מחלוקת בין שני תנאים, בין רבן גמליאל שסבר כי זו תפילת חובה, ובין רבי יהושע שלעמדתו הייתה זו תפילת רשות.
בשבע תמונות הסיפור[8] משוקעים שני סיפורים: האחד, תיאור יחסו של רבן גמליאל לרבי יהושע ותגובת חכמים על כך, והשני, סיפורו מינויו קצר המועד של רבי אלעזר בן עזריה.
הסיפור מעוצב באופן בו התמונה האמצעית (מינוי רבי אלעזר בן עזריה) היא ציר המוביל לשינוי; בשתי התמונות הקודמות לציר מתוארת התפתחות היחסים העכורים בין הנשיא לבין רבי יהושע והחכמים, ואילו בשתי התמונות אחרי הציר מתוארת מגמה הפוכה, הסדר שב על כנו והיחסים מפוייסים. שבע התמונות ארוגות יחדיו ויוצרות סיפור דרמטי.[9]
הסיפור עוצב במבנה מתהפך; התמונות הראשונות מובילות לתקרית בין רבן גמליאל לרבי יהושע, התמונה הרביעית, היא ציר ההיפוך, ממנים את רבי אלעזר בן עזריה בישיבה, והתמונות האחרונות[10] הן השבת הסדר הקודם על כנו.
נראה כי שלושה עניינים מרכזיים עולים לאור הסיפור:
א. מבחינה ספרותית זו יצירה ששולבו שני סיפורים לסיפור אחד; המבנה המגובש מצביע על עריכת סיפור אחד הארוג משני סיפורים,[11] אך יש לציין שקשה להבחין ב'תפרים' שביניהם.
ב. מבחינה היסטורית ספק אם משתקף בסיפור אירוע שקרה; אם מדובר בהדחת רבן גמליאל מנשיאותו, הרי שאין כל עדות להדחתו במקורות תנאיים, בנוסף תפקיד הנשיא היה כרוך במגעים עם השלטון הרומי, וספק אם יכלו חכמים להדיח נשיא ולקבוע אחר במקומו ללא הסכמת הרשות השולטת. גם מבחינת התיאור בסיפור עצמו, הלשון עמומה, והדחת רבן גמליאל אינה משתמעת בבירור.
ג. שלושה מסרים מרכזיים מועברים בסיפור: האחד, החשיבות של שמירת מעמדו ותפקידיו הציבוריים של הנשיא, רבן גמליאל. השני, על הנשיא או העומד בראש הישיבה להתייחס בכבוד אל כל אחד ואחד מהחכמים אפילו עמדתם שונה. השלישי, הצורך בקיום הלכה אחידה, במקרה זה 'תפילת ערבית יש לה קבע'.
דמותו של רבן גמליאל אינה מוצגת בסיפור באור חיובי, אך יש לזכור כי בדור יבנה, אחרי חורבן הבית והיציאה מירושלים, מוטל על המנהיג אחד התפקידים החשובים והכבדים, לאחד את כל הזרמים בעם על ידי גיבוש המסורות, ורבן גמליאל אכן עשה זאת ללא היסוס תוך הטלת מרות באופן עקבי.
[1] סוקולוף, ערך 'מיין', עמ' 304. כלומר, עזרא היה 'מעיין' התורה ממנו שאב רבי אלעזר בן עזריה.
[2] סוקולוף, ערך 'קצר', עמ' 501.
[3] מַזֶּה הוא כינוי לכהן על שום פעולת הטיהור שנקט כדי לטהר אדם שנטמא בטומאת מת. הוא היה מזה (מתיז) עליו 'מֵי חטאת', מי מעיין המעורבים עם אפשר פרה אדומה.
[4] מי מערה הם מים עומדים שאינם כשרים להזאה.
[5] אפר מקלה הוא אפשר פשוט שנותר משריפת דברים בתנור.
[6] מרבית השינויים מתבטאים בהרחבה ספרותית של מחשבות הדמויות הפועלות.
[7] את התפילות תלו חכמים באבות ובקורבנות תמיד, כיוון שבערב לא הוקרב קורבן תמיד, יש שסברו כי תפילת ערבית היא רשות.
[8] תמונה א – שורות 1 – 18, תמונה ב – שורות 19 – 24, תמונה ג' – שורות 25 – 26, (הדיגרסיות הן תמונות ד – שורות 27 – 37 ותמונה ה – שורות 35 – 45); תמונה ו – שורות 46 – 51 ותמונה ז – שורות 52 – 59.
[9] רבות נכתב על סיפור זה. ראו לדוגמה: חיים שפירא, 'הדחת רבן גמליאל – בין היסטוריה לאגדה', ציון ס"ד חוב' א' 1999, עמ' 12; מנחם בן שלום, 'סיפור הדחת רבן גמליאל והמציאות ההיסטורית', ציון, תשס"א סו (חוב' ג), עמ' 345 – 370.
[10] התמונה שמתארת את אכזבתו של רבי עקיבא והתמונה העוסקת ברבים שמגיעים לבית המדרש אינן חלק אינטגרלי מעצם הסיפור, ולא לא הוזכרו כאן בעיצוב המבנה.
[11] מנחם בן שלום מתנגד לדיעה זו, לדעתו זהו סיפור אחד מהתקופה התנאית שמתאר נאמנה את דור יבנה. ['סיפור הדחת רבן גמליאל והמציאות ההיסטורית', ציון, תשס"א סו (חוב' ג), עמ' 345 – 370].