header2

תפילת ערבית – אגדה ב

פ"ד ה"א דף ז ע"ג עמ' 35

מקור תרגום
דבית רבי ינאי אמרין. שבית (מדרשו של) רבי ינאי אומרים
עלה אדם על מיטתו אין מטריחין אותו לירד. עלה אדם על מיטתו אין מטריחין אותו לירד.
אמ' ר' זעורא. אמר רבי זעורא.
כל (ז?)מן דהוינא עבד כן הוינא מפ(ק)[ח]ד בליליא. כל זמן שהייתי עושה כן, הייתי  מפחד בלילה
לית לך [אלא כהדא] דר' מפקד לאבדן אמוריה. אין לך אלא כמו שהורה רבי לאבדן האמורא  (המתורגמן) שלו
אכריז קומי ציבורא. הכרז לפני הציבור
מאן דמצלי יצלי דרמשא עד יומא קיים. מי שמתפלל (תפילת ערבית) יתפללה מבעוד יום
ר' חייא בר ווה מפקד לאמוריה כול'. רבי חייא בר ווה (אבא) הורה לאמורא (המתורגמן) שלוכול'.

עדי נוסח

כתב יד ותיקן עמ' 68

 

מקבילות

ירושלמי תענית פ"ד ה"א דף סז ע"ג עמ' 726

 

מקצת עדי נוסח עקיפים

לא נמצאו

 

סוגה

אנקדוטה ומימרות

 

עיון קצר באגדה

עניינה של האגדה הוא בזמנה[1] ובחובתה של תפילת ערבית.

בבית מדרשו של רבי ינאי נקבע כי אם שכח אדם להתפלל תפילת ערבית ועלה על משכבו, אין מטריחין אותו לקום לשם תפילת זו. מקביעה זו משתמע כי אין רואים בבית מדרשו של רבי ינאי חובה בתפילת הערבית.

בהקשר לקביעת בית רבי ינאי מובאים דברי של רבי זעירא שסיפר כי בפעמים בהם לא התפלל ערבית[2] ולא העירוהו לתפילה זו, היה נתקף בפחד בלילות.[3] כמסקנה[4]  אימץ לעצמו את הכלל של רבי להתפלל תפילת ערבית מבעוד יום.

מדרך התנהלותו של רבי זעירא ניתן להסיק כי אין הוא רואה בתפילה זו חובה, וזמנה של התפילה רצוי מבעוד יום אך אפשרי גם בלילה.


[1] זמנה של תפילת ערבית מובא בהקשר לאמירתם של רבי ורבי חייא בר ווא (אבא) שכל הנוהג להתפלל תפילת ערבית יאמר אותה בעוד יום. באמירה זו עסקנו בסיפור הקודם, והיא מובאת גם בסיפור זה.

[2] לפי הפני משה (על המקום) אין מדובר בחכם ששכח להתפלל אלא בחכם שהתפלל ביום ולא בלילה.

[3] אפשר כי אמירת 'שמע ישראל' נותנת לאדם תחושה של הגנה.

[4] הקטע להלן מובא כמסקנת רבי זעירא מפחדיו, אך ייתכן וזאת מסקנתו של עורך הסוגיה.