header2

מהיכן למדו שלוש תפילות ביום – אגדה ג

פ"ד ה"א דף ז ע"ב עמ' 32
מקור תרגום
ורבנן אמרו. תפילות מתמידין גמרו. וחכמים אמרו. תפילות מ(קורבנות) תמיד למדו
תפלת השחר מתמיד שלשחר. תפלת השחר מתמיד של שחר
"את הכבש אחד תעשה בבקר". את הכבש אחד תעשה בבקר
תפילת המנחה מתמיד שלבין הערבים. תפילת המנחה מתמיד של בין הערבים
["ואת הכבש השני תעשה בין הערביים"]. ואת הכבש השני תעשה בין הערביים
תפילת הערב לא מצאו (חכמ') [במה] לתלותה ושנו אותה סתם. תפילת הערב לא מצאו במה לתלותה ושנו אותה סתם.
הדא היא דתנינן זהו ששנינו
"תפילת הערב אין לה קבע ושל: מוספין כל היום". תפילת הערב אין לה קבע ושל: מוספין כל היום
אמ' ר' תנחומא. אמר רבי תנחומא
עוד היא קבעו אותה עוד היא קבעו אותה
כנגד איכול איברים ופדרים שהיו מתאכלים כל הלילה כנגד איכול איברים ופדרים[1] שהיו מתאכלים כל הלילה

עדי נוסח

כ"י וטיקן עמ' 65

 

מקבילות

ברכות כו ע"ב (בשינויים)

בראשית רבה (מהד' אלבק) פרשת ויצא, ס"ח  ד"ה ויפגע במקום עמ' 779 – 780(בשינויים)

תנחומא (ורשא) פרשת צ"ו י"ד  (בשינויים)   

פסיקטא זוטרתא (לקח טוב)  בראשית פרשת ויצא פרק כ"ח סימן י"א (בשינויים)

 

מקצת עדי נוסח עקיפים

לא נמצאו

 

סוגה

מימרה

 

עיון קצר באגדה

האגדה נפתחת באמירה כי החכמים למדו ממסורת[2] שזמני תפילת העמידה ביום הם לפי זמני הקרבת קורבנות התמיד של שחר ושל בין הערביים. זמנה של  תפילת ערבית אינו נכלל בכלל זה מאחר שאין הקרבת קורבן בערב, ולכן לא מצאו חכמים במה לתלותה, וכתוצאה מכך אין זמן קבוע לאמירתה.[3]

רבי תנחומא קושר את תפילת הערבית לתוצר לוואי של הקורבנות: 'כנגד איכול איברים ופדרים שהיו מתאכלים כל הלילה',[4] לכן סבור כי ניתן לומר תפילת ערבית כל הלילה.

קביעת תפילת העמידה כנגד הקורבנות יוצרים משוואה בין הקורבן לתפילה.

[1]  חלב המכסה את המעיים או קרום המכסה את המעיים או הסרעפת (אבן שושן, ערך 'פדר', עמ' 1257)..

[2] זאת בניגוד לנאמר בבבלי (ברכות כו ע"ב) בשם רבי יהושע בן לוי כי החכמים תיקנו את הדבר.

[3] רמב"ם פירש את המשנה (פ"ד מ"א):  'שאינה חובה כשחרית ומנחה, ואינה אלא רשות כלומר קבלוה והנהיגוה בלבד, ולפיכך לא הקפידו על תחילת זמנה וסופו, ויש לאדם להתפלל אותה עד שתעלה השמש'.

[4] 'הקטר חלבים - של קרבנות; ואיברים - של עולת תמיד של בין הערבים שנזרק דמו ביום, מצוה להעלות הנתחים כל הלילה דכתיב (ויקרא ו') היא העולה על מוקדה על המזבח כל הלילה עד הבקר' (פירוש הברטנורא למשנה פ"א מ"א).