עדי נוסח

כת"י וטיקן עמ' 65

מקבילות

בבלי ברכות כו ע"ב (בשינויים)

בראשית רבה (מהד' אלבק) פרשת ויצא ס"ח ד"ה ויפגע במקום עמ' 778

מדרש תהילים(שוחר טוב, מהד' בובר) מזמור נ"ה ד"ה נה, יח

מדרש משלי (מהד' בובר) פרשה כ"ב סימן כ"ח (בשינויים)

מדרש תנחומא (ורשא) חיי שרה סימן ה

מדרש תנחומא (מהד' בובר) מקץ, סימן י"א (בשינויים)

מקצת עדי נוסח עקיפים

שאילתות דרב אחאי פרשת לך לך, שאילתא ח', ד"ה שאילתא דמחויבין

סוגה

מימרה ומדרש

עיון קצר באגדה

מימרת רבי יהושע בן לוי 'תפילות מאבות למדום', משמעה כי את שלוש התפילות הנאמרות במשך היום, שחרית, מנחה וערבית, למדו משלושת האבות.

באגדה שלושה חלקים, כל חלק נפתח בפסוק מספר בראשית, אחריו הסבר כיצד ניתן ללמוד ממנו לעניין התפילה, ואחריו מובא פסוק נוסף שמטרתו לאשש את ההסבר. שלושת החלקים מובאים בסדר כרונולוגי של האבות ובהתאם לכך התפילות.

תפלת שחרית נלמדה מאברהם 'וַיַּשְׁכֵּ֥ם אַבְרָהָ֖ם בַּבֹּ֑קֶר אֶל־הַ֨מָּק֔וֹם אֲשֶׁר־עָ֥מַד שָׁ֖ם אֶת־פְּנֵ֥י יְהֹוָֽה' (בראשית י"ט כ"ז). ריב"ל התייחס למילים 'וַיַּשְׁכֵּ֥ם', 'בַּבֹּ֑קֶר' 'עָ֥מַד' ודרש כי העמידה בבוקר היא תפילת השחר, ולאישוש דרשתו התבסס על הפסוק 'וַיַּעֲמֹ֣ד פִּֽ֭ינְחָס וַיְפַלֵּ֑ל וַ֝תֵּעָצַ֗ר הַמַּגֵּפָֽה' (תהילים ק"ו ל'), פנחס אכן 'עמד' והתפלל, במדרש הפסוקים הפועל 'עמד' בצירוף 'אֶת־פְּנֵ֥י יְהֹוָֽה' הוא שמלמד על תפילת העמידה בשחר, אך המדרש הרחוק מפשוט של כתוב.

תפילת מנחה למדו מיצחק 'וַיֵּצֵ֥א יִצְחָ֛ק לָשׂ֥וּחַ בַּשָּׂדֶ֖ה לִפְנ֣וֹת עָ֑רֶב וַיִּשָּׂ֤א עֵינָיו֙ וַיַּ֔רְא וְהִנֵּ֥ה גְמַלִּ֖ים בָּאִֽים) בראשית כ"ד ס"ג). מהפסוק נלמד כי הזמן 'לפנות ערב' הוא זמן מנחה, ו'לשוח'[1] הוא להתפלל. כדי לאשש את הקביעה מביא החכם את הפסוק 'תְּ֭פִלָּה לְעָנִ֣י כִֽי־יַעֲטֹ֑ף וְלִפְנֵ֥י יְ֝הֹוָ֗ה יִשְׁפֹּ֥ךְ שִׂיחֽוֹ' (תהילים ק"ב א'), ואומנם התקבולת מלמדת כי 'שיח' יכול לשמש כתפילה.[2]

תפילת ערב נלמדה מיעקב 'וַיִּפְגַּ֨ע בַּמָּק֜וֹם וַיָּ֤לֶן שָׁם֙ כִּי־בָ֣א הַשֶּׁ֔מֶשׁ וַיִּקַּח֙ מֵאַבְנֵ֣י הַמָּק֔וֹם וַיָּ֖שֶׂם מְרַֽאֲשֹׁתָ֑יו וַיִּשְׁכַּ֖ב בַּמָּק֥וֹם הַהֽוּא' (בראשית כ"ח י"א). פסוק זה מלמד באופן ברור על הזמן היות שהביטוי 'כִּי־בָ֣א הַשֶּׁ֔מֶשׁ' מדבר בשקיעת השמש. השורש 'פגע', שמשמועתו 'פגש'  מבטא לפי הדרשן 'תפילה', ולאישוש דבריו מביא שני פסוקים: האחד 'וְאִם־נְבִאִ֣ים הֵ֔ם וְאִם־יֵ֥שׁ דְּבַר־יְקֹוָ֖ק אִתָּ֑ם יִפְגְּעוּ־נָא֙ בַּֽיהֹוָה צְבָא֔וֹת לְבִלְתִּי־בֹ֜אוּ הַכֵּלִ֣ים׀ הַנּוֹתָרִ֣ים בְּבֵית־יהֹוָה וּבֵ֨ית מֶ֧לֶךְ יְהוּדָ֛ה וּבִירוּשָׁלִַ֖ם בָּבֶֽלָה (ירמיהו כ"ז י"ח). בפסוק זה 'יִפְגְּעוּ־נָא֙' מובנו גם כן 'יפגשו'. אפשר כי הדרשן חש בחולשת אישוש דבריו ולכן הביא פסוק נוסף, 'וְאַתָּ֞ה אַל־תִּתְפַּלֵּ֣ל׀ בְּעַד־הָעָ֣ם הַזֶּ֗ה וְאַל־תִּשָּׂ֧א בַעֲדָ֛ם רִנָּ֥ה וּתְפִלָּ֖ה וְאַל־תִּפְגַּע־בִּ֑י כִּי־אֵינֶ֥נִּי שֹׁמֵ֖עַ אֹתָֽךְ' (ירמיהו ז' ט"ז).

בשלושת המשפטים הבונים את הפסוק מצויה אנאפורה:

-          אַל־תִּתְפַּלֵּ֣ל׀ ...

-          וְאַל־תִּשָּׂ֧א בַעֲדָ֛ם רִנָּ֥ה וּתְפִלָּ֖ה

-          וְאַל־תִּפְגַּע־בִּ֑י ...

בשני הפסוקים הראשונים אחרי האנאפורה מופיע פועל שעוסק בבירור בתפילה, ומכאן לומד הדרשן שגם המילה 'תפגע' (המצויה לאחר האנאפורה השלישית) עניינה תפילה ומשמעות היא 'תתפלל'.[3] מכאן ניתן ללמוד כי פגישה יכולה להיות באמצעות תפילה. אך יהיה זה רחוק מפשוטו של מקרא להבין זאת כך גם על הפסוק שמדבר ביעקב אבינו.

רבי יהושע בן לוי מבקש בעזרת המדרשים לתת תוקף לקביעתם של חכמים מימי בית שני בנוגע לתפילות הקבע. לפי מדרשיו קבעו כי למדו את שלוש התפילות מאבות האומה. אפשרות הבנה אחרת היא שביקש לחזק את חובת שלוש התפילות ביום באמצעות הסתמכות על שלושת האבות. מכל מקום, המדרשים רחוקים מפשוטו של מקרא, ועל שלוש תפילות ביום ידוע רק מתקופת הבית השני.[4]