|
תפילה – אגדה ד פ"ד ה"א דף ז ע"א עמ' 32 |
|
| מקור | תרגום |
| ר' אבא בר זבדי מצלי בקלא. | רבי אבא בר זבדי מתפלל בקול |
| ר' יונה כד הוה מצלי בכנישתא הוה מצלי בלחישה. | רבי יונה כאשר היה מתפלל בבית הכנסת היה מתפלל בלחש |
| וכד הוה מצלי בביתא הוה מצלי בקלא | כאשר היה מתפלל בביתו היה מתפלל בקול |
| עד דיילפון בני בייתיה צלותיה מיניה. | עד שלמדו בני ביתו תפילה ממנו |
| [א'ר מנא. ובני ביתא דאבא ילפי צלותא מיניה]. | [אמר רבי מנא. ובני ביתו של אבא למדו תפילה ממנו]. |
עדי נוסח
כ"י וטיקן 65
מקבילות
לא נמצאו
מקצת עדי נוסח עקיפים
לא נמצאו
סוגה
אנקדוטה
עיון קצר באגדה
באגדה מתוארת התנהגותם של שני חכמים בתפילה.
רבי אבא בר זבדי היה מתפלל בקול, וכנראה לא רק בביתו אלא גם בבית הכנסת. מכאן שלא נהג להתפלל בלחש כפי שלמדו חכמים מתפילתה של חנה.[1] ולא ניתנה סיבה לדרכו זו.[2] בסיום מוסר רבי מנא, בן זמנו של רבי אבא בר זבדי, כי בני ביתו למדו ממנו תפילה. שימוש במילה 'תפילה' מלמד שאין הכוונה כי למדו ממנו להתפלל בקול, אלא למדו את התפילה.[3]
על רבי יונה מסופר שהיה מתפלל בביתו בקול רם כדי שבני ביתו ילמדו ממנו להתפלל, אך בבית הכנסת היה מתפלל בלחש.
אגב אגדה זו לומדים שאין להפריע לציבור בעת תפילת העמידה, ובנוסף לומדים הלכות חינוך.
[2] הפני משה (על אתר) מפרש, כי נהג כך רק בבית, אך נראה כי הסיק זאת מדברי רבי מנא בסיום. עלי תמר (על אתר) מנמק את דרכו כרצון ללמד אחרים את התפילה. נראה שבפירושו הוא מרחיב את דברי רבי מנא בסיום, לא רק בבית למדו ממנו אלא גם בבית הכנסת.
[3] עלי תמר (על אתר) מפרש כי בני ביתו למדו ממנו להתפלל, בקול ובאופן זה המשיכו בדרכו ללמד את הרבים תפילה למען הדורות הבאים.