עדי נוסח

כ"י וטיקן עמ' 65

מקבילות

ברכות לא ע"א (בשינויים)

מדרש שמואל פרשה ב' סימן י' (בשינויים)

מקצת עדי נוסח עקיפים

ספר הלכות גדולות, הלכות ברכות פרק ה סימן א' עמ' נג ד"ה אמר רב

רי"ף מסכת ברכות כ"ג א'

סוגה

מדרש

עיון קצר באגדה

באגדה הקודמת למדנו מהתנהגות חנה שהמתפלל לא יתפלל בקול רם אלא ילחש. לדברי רבי יוסי בר חנינא ניתן ללמוד ארבעה דברים מהתנהגותה של חנה בעת תפילתה:

א.      יש להתפלל מתוך כוונה – 'מְדַבֶּרֶת עַל לִבָּהּ' (שמואל א' א' ג')

ב.      יש לבטא את מילות התפילה בשפתיים – 'רַק שְׂפָתֶיהָ נָּעוֹת' (שם, שם)

ג.       אין להתפלל בקול רם – 'וְקוֹלָהּ לֹא יִשָּׁמֵעַ' (שם, שם)

ד.      אסור לשיכור להתפלל – עניין זה נלמד מדו השיח שבין עלי לחנה: 'וַיַּחְשְׁבֶהָ עֵלִי לְשִׁכֹּרָה' (שם, שם), לכן הוא גוער בה והיא מכחישה: 'לֹא אֲדֹנִי אִשָּׁה קְשַׁת רוּחַ אָנֹכִי וְיַיִן וְשֵׁכָר לֹא שָׁתִיתִי' (שם, ט"ו). מכאן שגם חנה יודעת כי אסור לשיכור להתפלל.

חנה מסיימת תשובתה לעלי ב'וָאֶשְׁפֹּךְ אֶת נַפְשִׁי לִפְנֵי יְהֹוָה' (שם, שם), וניתן ללמוד שוב כי על האדם להתפלל מתוך כוונה עמוקה.