header2

תפילה – אגדה ב

פ"ד ה"א דף ז ע"א עמ' 32

מקור תרגום
אמ' ר' יוסי בר חנינא. אמר רבי יוסי בר חנינא
מן הפסוק הזה את למד ארבעה דברים. מן הפסוק הזה את למד ארבעה דברים
"וחנה היא מדברת על לבה". וחנה היא מדברת על לבה
מיכן שהתפילה צריכה כוונה. מכאן שהתפילה צריכה כוונה
"רק שפתיה נעות". רק שפתיה נעות
מיכן שהוא צריך להרחיש בשפתותיו. מכאן שהוא צריך ללחוש בשפתותיו
"וקולה לא יישמע". וקולה לא ישמע
מיכן שלא יהא אדם מגביה את קולו ויתפלל. מכאן שלא יהיה אדם מגביה את קולו ויתפלל
"ויחשבה עלי לשיכורה". ויחשבה עלי לשיכורה
מיכן שהשיכור אסור להתפלל. מכאן שהשיכור אסור להתפלל

עדי נוסח

כ"י וטיקן עמ' 65

 

מקבילות

ברכות לא ע"א (בשינויים)

מדרש שמואל פרשה ב' סימן י' (בשינויים)

 

מקצת עדי נוסח עקיפים

ספר הלכות גדולות, הלכות ברכות פרק ה סימן א' עמ' נג ד"ה אמר רב

רי"ף מסכת ברכות כ"ג א'

 

סוגה

מדרש

 

עיון קצר באגדה

באגדה הקודמת למדנו מהתנהגות חנה שהמתפלל לא יתפלל בקול רם אלא ילחש. לדברי רבי יוסי בר חנינא ניתן ללמוד ארבעה דברים מהתנהגותה של חנה בעת תפילתה:

א.      יש להתפלל מתוך כוונה – 'מְדַבֶּרֶת עַל לִבָּהּ' (שמואל א' א' ג')

ב.      יש לבטא את מילות התפילה בשפתיים – 'רַק שְׂפָתֶיהָ נָּעוֹת' (שם, שם)

ג.       אין להתפלל בקול רם – 'וְקוֹלָהּ לֹא יִשָּׁמֵעַ' (שם, שם)

ד.      אסור לשיכור להתפלל – עניין זה נלמד מדו השיח שבין עלי לחנה: 'וַיַּחְשְׁבֶהָ עֵלִי לְשִׁכֹּרָה' (שם, שם), לכן הוא גוער בה והיא מכחישה: 'לֹא אֲדֹנִי אִשָּׁה קְשַׁת רוּחַ אָנֹכִי וְיַיִן וְשֵׁכָר לֹא שָׁתִיתִי' (שם, ט"ו). מכאן שגם חנה יודעת כי אסור לשיכור להתפלל.

 

חנה מסיימת תשובתה לעלי ב'וָאֶשְׁפֹּךְ אֶת נַפְשִׁי לִפְנֵי יְהֹוָה' (שם, שם), וניתן ללמוד שוב כי על האדם להתפלל מתוך כוונה עמוקה.