עדי נוסח

כ"י וטיקן עמ' 65

מקבילות

ספרי דברים (מהד' פינקלשטיין) פיסקה מ"א עמ' 87 – 88

מכילתא דרבי שמעון בר יוחאי (מהד' אפשטיין – מלמד) פכ"ג כ"ה עמ' 220

בבלי תענית ב ע"א(מקבילה חלקית)

מדרש תהילים (מהד' בובר) שוחר טוב ס"ו א' (מקבילה חלקית)

מדרש שמואל (מהד' בובר) פיסקה ב' סימן י'(מקבילה חלקית)

מקצת עדי נוסח עקיפים

לא נמצאו

סוגה

מדרש, כעין סוגיה

עיון קצר באגדה

המשנה[1]  עניינה במועדי תפילת השחר ותפילת ערבית, אולם האגדה הראשונה בסוגיה המוסבת עליה עוסקת בשאלה מהי עבודת האל, ומבהירה כי תפילה היא עבודת האלהים.[2] 

האגדה בנויה משני מדרשים:

המדרש הראשון הוא על הפסוק מהפרשה השנייה של קריאת שמע 'וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ תִּשְׁמְעוּ אֶל מִצְוֹתַי אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם לְאַהֲבָה אֶת יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם וּלְעָבְדוֹ בְּכָל לְבַבְכֶם וּבְכָל נַפְשְׁכֶם' (דברים י"א י"ג). בעל המדרש כביכול תמה ושואל וכי יש עבודה בלב, שאלה הנשענת על המסורת המקובלת ש'עבודה' היא הקרבת קורבנות בבית המדרש. [3] תשובת בעל המדרש היא כי יש עבודה אחרת והיא תפילה, עבודה שאינה קשורה למקום הפולחן ולהבאת קורבנות אלא אפשרית בכול מקום בו מצוי היהודי.[4]

המדרש השני מתבסס על דברי המלך הפרסי לדניאל 'אֱלָהָךְ דִּי אנתה אַנְתְּ פָּלַח לֵהּ בִּתְדִירָא הוּא יְשֵׁיזְבִנָּךְ' (דניאל ו' י"ז).[5] דבריו מלמדים כי דניאל עבד את האל בגולה, וכיוון שמאליו מובן כי לא עסק בהקרבת קורבנות, הרי שעבודתו התבטאה בתפילה, לכן חוזר בעל המדרש ואומר 'ואי-זו, זו תפילה'.[6]

שני המדרשים בנויים באותו האופן, ראשית מובא הפסוק, אחריו שאלה זהה למעט מילה אחת, בראשונה נאמר 'עבודה', ובשאלה השנייה 'פולחן', מילים נרדפות זו לזו.[7] התשובה בשני המדרשים זהה. עיצוב זה שיש בו חזרות מחזק את המסר הרעיוני שעבודת האל היא תפילה.