החכם שהיה דורש נהג לומר דבר בשקט, המתורגמן הוא האדם שהיה חוזר על דבריו בקול רם, ואסור היה לו להוסיף או לפחות. המתרגם היה עומד בין הרב לבין התלמידים או המאזינים. הם היו מפנים שאלתם למתורגמן והוא היה מפנה אותה לחכם.[1]
[1] בן יהודה ז', ערך 'מתרגם' ו'מתרגמן', עמ' 3455.