משנה פרק ד[1]
משנה א
תפילת השחר עד חצות ר' יהודה אומ' עד ארבע שעות תפילת המנחה עד הערב ר' יהודה אומ' עד פלג המנחה תפילת הערב אין לה קבע ושלמוספים כל היום [ר' יהודה אומ' עד שבע שעות][2]
משנה ב
ר' נחוניה בן הקנה היה מתפלל בכניסתו לבית המדרש וביציאתו תפלה קצרה אמרו לו מה מקום לתפילה זו אמר להם בכניסתי אני מתפלל שלא תארע תקלה על ידי וביציאתי אני נותן הודייה על חלקי
משנה ג
רבן גמליא' אומ' בכל יום מתפלל אדם שמונה עשרה ר' יהושע אומ' מעין שמונה עשרה ר' עקיבה אומ' אם שגרה תפלתו בפיו מתפלל שמונה עשרה ואם לאו מעין שמונה עשרה
משנה ד
ר' אליעזר אומ' העושה תפילתו קבע אין תפילתו תחנונים ר' יהושע אומ' המהלך במקום סכנה מתפלל תפלה קצרה מעין שמונה עשרה ואומ' הושע י'י את עמך את ישרא' כל פרשת הצעיבור העבר צורכיהם מלפניך ברוך אתה י'י שומע תפילה
משנה ה
היה רכוב על החמור ירד אם אינו יכול לירד יחזיר את פניו אם אינו יכול להחזיר את פניו יכוון את לבו כנגד בית קודשי הקדשים
משנה ו
היה יושב בספינה או באסדה יכוון את לבו כנגד בית קדש הקדשים[3]ר' אלעזר בן עזרייה אומ' אין תפלת המוספים אלא בחבר עיר וחכמ' אומ' בחבר עיר ושלא בחבר עיר ר' יהודה אומ' משמו כל מקום שיש חבר עיר היחיד פטור מתפלת המוספין.
[1] לפי כ"י קויפמן.
[2] הכתוב בסוגריים מצוי בכתב היד בשוליים.
[3] בדפוס המשנה מסתיימת כאן משנה ו', וההמשך הוא משנה ז'.