header2

מפני מה פורשין בעת לימוד – אגדה ב

ברכות פ"ג ה"ה דף ו ע"ד עמ' 30
מקור תרגום
כהדא ר' לייא וחבריא כמו (המקרה) רבי לייא[1] וחבריא
הוו יתבין קומי פונדקיא ברמשא. היו  יושבים בחזית הפונדק בערב[2]
אמרין. אמרו
מהו מימר מילייא דאורית'. מהו להגיד (ללמוד) מילים מהתורה
אמ' לון. אמר להם
מכיון דאילו הוה איממא מכיוון שאילו היה ביום
הוינן חמיין מה קומינן. הינו רואים  מה לפנינו
ברם כדון אסור. אבל[3] עכשיו[4] אסור.

עדי נוסח

כ"י וטיקן עמ' 64

 

מקבילות

ירושלמי סנהדרין פ"י ה"א דף כז ע"ד עמ' 1315

 

מקצת עדי נוסח עקיפים

פירוש רב נסים גאון לבבלי ברכות כה ע"א

 

סוגה

אנקדוטה

 

עיון קצר באגדה

האגדה נקשרת לברייתא המובאת בסוגיה וקובעת 'תני מרחיקין מריח רע ארבע אמות א"ר אמי מסוף ריח רע ארבע אמות הדא דאמר לאחריו אבל לפניו עד מקום שעיניו רואות'. ואילו במקבילה בסנהדרין מובאת האגדה בהקשר לכופר ה'אומר כי אין תורה מן השמיים', והמימרה 'זה שהוא מזכיר דברי תורה במקום מטונף' מבטאת השקפה לפיה מי שאומר דברי תורה במקום מטונף, אינו רואה בתורה את דברי האל. האגדה הולמת את שני ההקשרים.

 

התנא רבי אילא התארח עם חבורתו באחד הערבים בפונדק. החכמים הניחו כי בסביבות הפונדק ואולי אף בתוכו ישנם מקומות מטונפים, שכן בעל הפונדק, עובדיו או אורחיו אינם מקפידים בהכרח על הניקיון. כיוון שלא היה אור[5] והם לא יכלו לראות את הליכלוך[6] העלו את השאלה אם נכון ללמוד תורה במקום. רבי אילא אסר על הלימוד.

[1]  במקבילה בסנהדרין שמו רבי איילא. כפי הנראה הכוונה לאמורא. אלבק חנוך, מבוא לתלמודים, עמ' 222.

[2] סוקולוף, ערך 'רמשה', עמ' 526. פרידמן מציין כי המילונים מתעדים 'לנגהא' הנקראת גם 'רמשא' בהקשר לתפילת הערב, אולם כדבריו 'בשאר ההיקרויות נדרשת בדיקה מחדש, ואף זו זקוקה בירור'. (פרידמן, לשון המועדים, עמ' 487). אפשר כי מדובר בשעות לפני עלות השחר.

[3] סוקולוף, ערך 'ברם', עמ' 114.

[4] סוקלוף, ערך 'כדון', 'כדו', עמ' 251.

[5] בשעות הדמדומים של הערב או הבוקר. ראו לעיל הערה על תרגום המילה 'רמשא'.

[6] ולדעת חלק מהפרשנים על הדף גם לא הריחו ריח רע.