|
טבילת בעל קרי – אגדה ח פ"ג ה"ד דף ו עמ' געמ' 29 |
|
| מקור | תרגום |
| ר' יוסי בן יוסי הוה אתי באילפא. | רבי יוסי בן יוסי היה בא (נוסע) בספינה |
| חמא חד קטר גרמיה בחבלא מיחות ומיסחי. | ראה אחד קושר עצמו בחבל יורד וטובל |
| אמ' ליה. לא תסכן בנפשך. | אמר לו לא תסכן בנפשך |
| אמ' ליה. ההוא מיכל בעינא. | אמר לו רוצה לאכול |
| אמ' ליה. אכיל. | אמר לו אכול |
| ההוא גברא בעי מישתא. | אותו אדם רצה לשתות |
| אמ' ליה. שתי. | אמר לו שתה |
| כיון דמטון ללמינה אמ' ליה. | כיון שהגיעו לנמל[1] אמר לו |
| תמן לא שרית לך אלא בגין סכנתא דנפשא. | שם לא התרתי לך אלא בגלל סכנת נפשות |
| ברם הכא אסור לההוא גברא למיטעם כלום עד שעתא דיסחי. | אך כאן אסור לאותו אדם לטעום כלום עד שעה שיטבול |
עדי נוסח
כ"י וטיקן עמ' 63
מקבילות
לא נמצאו
מקצת עדי נוסח עקיפים
לא נמצאו
סוגה
סיפור
עיון קצר באגדה
עניינו של סיפור זה (כקודמו) בטבילה שיש בה משום סכנת נפשות לטובל.
בעת שהותו על ספינה ראה רבי יוסי בן יוסי אדם הקושר עצמו לחבל ורוצה לרדת לטבול, הוא אסר על האדם לטבול מפני סכנת נפשות. אותו אדם היה בעל קרי, ואם לא יטבול לא יוכל לאכול ולשתות כיוון שלא יוכל לומר את הברכות בהן מוזכר שם האל.[2] כאמור, רבי יוסי בן יוסי אסר על הטבילה, אך על אף היותו בעל קרי התיר לו לברך ולאכול.
כאשר הגיעה הספינה לנמל הסביר רבי יוסי בן יוסי לאותו אדם בעל קרי כי התיר לו לאכול ולשתות אף כי לא טבל, היות שהטבילה בים בעת הפלגה יש בה משום סכנת חיים, אבל ציין כי עתה עם הגיעו לחוף אסור לו לאכול ולשתות לפני שיטבול.
רבי יוסי בר יוסי פעל ממניע של סכנת נפשות, ואין לראות בהיתר שהתיר לבעל הקרי משום התנגדות לתקנת עזרא.
[1] סוקולוף, ערך 'למין', עמ' 284.
[2] וראו על כך המחלוקת במשנתנו: 'בעל קרי מהרהר בלבו ואינו מברך לא לפניה ולא לאחריה ועל המזון מברך לאחריו ואינו מברך לפניו ר' יהודה אומר מברך לפניהם ולאחריהם' (ברכות פ"ג מ"ד).