|
שפחתו של רבי פ"ג ה"ד דף ו ע"ג ליידן עמ' 28 |
|
| תרגום | מקור |
| מעשה באחד שבא להיזקק עם שפחתו של רבי | מעשה [1] באחד שבא להיזקק עם שפחתו שלר'. |
| אמרה לו | אמרה לו. |
| אם אין גבירתי טובלת איני טובלת | אם אין גבירתי טובלת איני טובלת. |
| אמר לה ולא כבהמה את | אמ' לה. ולא כבהמה את. |
| אמרה לו | אמרה לו. |
| ולא שמעת בבא על הבהמה שהוא נסקל | ולא שמעת בבא על הבהמה שהוא נסקל. |
| שנאמר כל שוכב עם בהמה מות יומת | שנ' "כל שוכב עם בהמה מות יומת". |
עדי נוסח
כ"י וטיקן עמ' 62
מקבילות
לא נמצאו
מקצת עדי נוסח עקיפים
לא נמצאו
סוגה
סיפור
עיון קצר באגדה
הסוגיה עוסקת בטבילת בעל קרי ובסיפור הקודם הובאה בשם רבי יהושע בן לוי מעלת הטבילה, ש'גודרת את ישראל מן העבירה'. גם סיפור זה הובא אף הוא כדי לדבר בשבח הטבילה.
אדם רצה לקיים יחסי אישות עם שפחתו של רבי, אך השפחה משיבה לו שהיא טובלת רק כשגבירתה טובלת, ומכאן מובן הן שנידה היא והן שהיא מסרבת לקיים עימו יחסים.[2] האדם עונה לה 'תשובה הילכתית': 'ולא כבהמה את'. השוואתה לבהמה מבהירה כי לדידו היא שפחה כנענית,[3] ולכן אינה חייבת בטבילה. השפחה, כיאה לשפחה בבית רבי, משיבה לו גם היא 'תשובה הלכתית': 'ולא שמעת בבא על הבהמה שהוא נסקל', היינו, אם היא בהמה, דינו סקילה כדין הבא על בהמה,[4] וכך הפכה השפחה את תשובתו לעבירה חמורה אף יותר. אך מן הראוי לציין כי עצם איזכור הסקילה, עשוי ליצור אצל האדם תחושה שאי טבילה היא איסור חמור הראוי לעונש. מכל מקום העובדה שהשפחה לא טבלה 'הצילה' את הנזקק לה, מנעה ממנו לעבור עבירה.
מגמתה של הסוגיה להבהיר כי טבילת בעל קרי גודרת את ישראל מהעבירה, אך כיוון שהסיפור עוסק בטומאת נידה, ייתכן כי הובאה כדי להרחיב את הטענה ולומר שכל טבילה מרחיקה מעברה.[5]
[1] בכ"י וטיקן נכתב 'ומעשה', כלומר סיפור זה מובא אף הוא כהמשך לתקנה המונעת עבירות מישראל.
[2] עניין הצמדת טבילת השפחה לטבילת גבירתה אינו ברור, ואפשר כי כשפחה נתנה לה הזדמנות הטבילה רק בעת טבילת גבירתה (הפני משה על הדף).
[3] חכמים השוו גוי לבהמה על פי מדרש הפסוק 'וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל־נְעָרָיו שְׁבוּ־לָכֶם פֹּה עִֽם־הַחֲמוֹר וַאֲנִי וְהַנַּעַר נֵלְכָה עַד־כֹּה וְנִֽשְׁתַּחֲוֶה וְנָשׁוּבָה אֲלֵיכֶֽם' (בראשית כ"ב ה). המילים 'עִם החמור' נדרשו 'עַם הדומה לחמור'. ראו בבלי יבמות סב ע"א, כתובות קיא ע"א, קידושין סח ע"א ועוד.
[4] כָּל־שֹׁכֵב עִם־בְּהֵמָה מוֹת יוּמָֽת (שמות כ"ב י"ח).