עדי נוסח

שרידי הירושלמי עמ' 8

כ"י וטיקן עמ' 62.

מקבילות

לא נמצאו

מקצת עדי נוסח עקיפים

לא נמצאו

סוגה

מימרות

עיון קצר באגדה

הקשרו של הסיפור לסוגיה במצוי במשנה נמצא 'בעל קרי מהרהר בלבו ואינו מברך לא לפניה ולא לאחריה...', משמע להלכה קיים הבדל בין הרהור לאמירה, וישנם מקומות ומצבים בהם מותר להרהר בדברי תורה, אך אין לדבר בהם. מגמת הסיפור לתמוך בתפיסהה זו.[2]

בסיפור מובאות דעותיהם של תנא ושלושה אמוראים ביחס לאפשרות הרהור (אך לא דיבור) בדברי תורה בבית הכיסא. תחילה מובאת דעה של אמורא המתירה הרהור ולעומתו אמורא האוסר.[3] בהמשך מובאות עדויות של אמורא ותנא מהן מתברר כי ניתן להרהר בדברי תורה בבית הכיסא.

הדעות מובאות שלא על פי סדר הדורות, דבר המעיד כי הסיפור ערוך.