עדי נוסח

כ"י וטיקן עמ' 61

מקבילות

ירושלמי נזיר פז ה"א דף נו ע"א עמ' 1124

קוהלת רבה פרשה ז ח(לחלקה הראשון של האגדה ובשינויים)

מקצת עדי נוסח עקיפים

לא נמצאו

סוגה

מימרה, אנקדוטה

עיון קצר באגדה

הסוגיה עוסקת במותר ובאסור מפני כבוד המת, ובהקשר לכך מביא רבי יונה מסורת הלכתית בשם רבי יוסי גליליא בשם רבי יסא ברבי חנינא לפיה 'אין שואלים הלכות לפני מיטתו של מת'.

כסתירה לקביעה זו[5] מובאים שני הסיפורים המתארים התנהגות שונה של אמוראים ליד מיטת הנפטר.

אנקדוטה ראשונה

רבי יוחנן שאל את רבי ינאי ליד מיטתו של רבי שמעון בן יהוצדק 'הקדיש עולתו לבדק הבית',[6] ונמסר שרבי ינאי השיב לו. מובן כי הן רבי יוחנן והן רבי ינאי פעלו בניגוד לקביעה.

בעל האגדה מביא שני תירוצים להתנהגותם:

א.      רבי ינאי השיב כאשר היה רחוק ממיטת המת.

ב.      רבי ינאי השיב כאשר העלו את הנפטר כדי להניחו באולם בית הכנסת או כאשר הכינו אותו (ארגנו) לקראת ההלוויה.   

תירוציו של בעל האגדה מבטאים אי נחת מכך שהאמוראים עסקו בשאלה הילכתית ליד מיטתו של רבי שמעון בן יהוצדק.

אנקדוטה שנייה

מסופר כי רבי ירמיה שאל הלכה מרבי זעירי ליד מיתת רבי שמואל בר רב יצחק, אך לא נמסר אם נענה.

גם באנקדוטה זו מביע בעל האגדה את דעתו כי רבי זעירי השיב כאשר היה רחוק, והוא אף מדגיש שלא היה עונה אילו היה קרוב למיטת הנפטר.

על פי שתי האנקדוטות הקביעה הילכתית לא נתקבלה על ידי שלושה אמוראים, על ידי רבי ינאי ורבי יוחנן, אמוראים בעלי מעמד גבוה אשר כיהנו כראשי ישיבה, ועל ידי רבי ירמיה. מכל מקום נראה לעמדתו של בעל האגדה אין לשאול הלכה ליד מיטת המת, והוא אף מנסה להציג את האמוראים כפועלים כך.