עדי נוסח

כת"י וטיקן עמ' 60

מקבילות

ירושלמי נזיר פ"ז ה"א דף נו ע"א עמ' 1123 – 1124 

מקצת עדי נוסח עקיפים

לא נמצאו

סוגה

סיפור, מימרה

עיון קצר באגדה

האגדה, כקודמתה, בודקת את האפשרות של טומאת כהן למת. באגדה זו בוחנים חכמים אם כהן חייב להפסיק את לימודו או להימנע ממנו כאשר יש חשש שהוא עלול להיטמא בזמן הלימוד, או  אפשר שהטומאה נדחית מפני תלמוד תורה ולכן יכול להמשיך ללמוד.[5]

באגדה שלושה חלקים:

חלק ראשון

מסופר על רבי יוסי  שלמד תורה, ותוך כדי הלימוד התברר כי ישנה במקום טומאת מת. רבי יוסי וכוהנים נוספים נשארו במקומם בעוד שחלק מהכוהנים יצאו מחוץ למקום הלימוד. דעתו של רבי יוסי לא נשמעה .[6]

חלק שני

רבי נחומיה בריה דרבי חייא בר אבא מספר כי אביו לא היה עובר בדרכו ללמוד תורה תחת הכיפה[7] בקיסריה מחשש שיטמא.

חלק שלישי

קבוצת תלמידי חכמים  למדו תורה בזמן טיול בשטחים פתוחים בציפורי. משהגיעו אל מקום בו יש כיפה פרש רבי כהן מהקבוצה כדי להימנע מטומאה. כאשר חזר אליהם וביקש  לדעת  מה למדו בהעדרו, אמר רבי חזקיה לרבי יעקב בן אחא, שלא יאמר לו דבר ממה שלמדו.

בעל האגדה מעלה שתי אפשרויות לסירובו של רבי חזקיה להשלים לרבי כהן את הלימוד:

האחת היא כי ראה במעשהו של רבי כהן גאוותנות, ופרישתו מהקבוצה באה להראות כי הוא מקפיד גם במקום שאחרים אינם מקפידים.[8] האפשרות השנייה  שמא תתפרש הסכמתו כתמיכה בדרכו של רבי כהן, בעוד הוא סבור כי מותר לכהן להיטמא ללימוד תורה.

הבאת הסיפורים כיחידה אחת מלמדת כי אין הסכמה בין החכמים אם יכול כהן ללמוד תורה  במקום טמא, ואין הסכמה אם תלמוד תורה מונע טומאה מהלומדים אותה.