header2

מהו שייטמא כהן – אגדה א

פ"ג ה"א דף ו ע"א עמ' 25

מקור תרגום
כהן מהו שיטמא לכבוד רבו. כהן מהו שיטמא לכבוד רבו
ר' ינאי זעירא דמך חמוי. רבי ינאי זעירא (הקטן) מת חמיו
הוא הוה חמוי והוא היה רביה. הוא הויה חמו והוא היה רבו
שאל לר' יוסי ואסר ליה. שאל לרבי יוסי ואסר לו
שמע ר' אחא ומר. שמע רבי אחא ואמר
יטמאו לו תלמידיו. יטמאו לו תלמידיו
ר' יוסי נטמאו לו תלמידיו ואכלו בשר ושתו יין. רבי יוסי נטמאו לו תלמידיו ואכלו בשר ושתו יין
אמ' לון רבי מנא. אמר להם רבי מנא
חדא מן תרתי לא פלטת לכון אחד משנים לא הצלתם[1] עצמכם (מהטעות)
אם אבילים אתם למה אכלתם בשר ולמה שתיתם יין. אם אבלים אתם למה אכלתם בשר ולמה שתיתם יין
ואם אין אתם מתאבלין למה נטמאתם. ואם אין אתם מתאבלים למה נטמאתם

עדי נוסח

כ"י וטיקן עמ' 60

 

מקבילות

ירושלמי נזיר פ"ז ה"א דף נו ע"א עמ' 1123

 

מקצת עדי נוסח עקיפים

לא נמצאו

 

סוגה

אנקדוטה

 

 

עיון קצר באגדה

על פי החוק במקרא הכהן אינו יכול להיטמא למת אלא לשבעת קרוביו בלבד.[2]

האגדה  נפתחת בשאלה הלכתית 'כהן מהו שיטמא לכבוד רבו'. לכאורה, השאלה אינה מובנת, הרי החוק הנזכר מגדיר ברורות שהכהן אינו יכול להיטמא אלא לבני משפחתו המצוינים בו, עם זאת דנים החכמים בנושא כי בעיניהם התלמיד נחשב כבן לרבו.[3]

מסופר כי רבי יוסי אסר על רבי ינאי זעירא, שהיה כהן, להיטמא לחמיו שהיה גם רבו. רבי אחא שמע על האיסור ויצא נגדו באמירה שייטמאו לו תלמידיו הכוהנים, שכן הם כבנים לרבם.[4] המחלוקת המלמדת כי האוסר רואה את חוק הכתוב כפשוטו, ואילו המתיר רואה את קביעת החכמים כמרחיבה את הנאמר, ולכן קביעתה כמוה כחוק התורה.

 

בהמשך מסופר כי רבי יוסי נפטר ותלמידיו הכוהנים נטמאו לו, ואף אכלו בשר ושתו יין. [5]

רבי מנא נזף בהם על ניסיונם לאחוז במקל בשני קצותיו, שכן אם באו להתאבל  כבנים על אביהם כיצד אכלו בשר ושתו יין, ואם אין הם אבלים כבנים מדוע נטמאו.


[1] סוקולוף, ערך 'פלט (2)' עמ' 435.

[2] ראו ויקרא כ"א א' – ד': 'וַיֹּ֤אמֶר יְהֹוָה אֶל־מֹשֶׁ֔ה אֱמֹ֥ר אֶל־הַכֹּהֲנִ֖ים בְּנֵ֣י אַהֲרֹ֑ן וְאָמַרְתָּ֣ אֲלֵהֶ֔ם לְנֶ֥פֶשׁ לֹֽא־יִטַּמָּ֖א בְּעַמָּֽיו: כִּ֚י אִם־לִשְׁאֵר֔וֹ הַקָּרֹ֖ב אֵלָ֑יו לְאִמּ֣וֹ וּלְאָבִ֔יו וְלִבְנ֥וֹ וּלְבִתּ֖וֹ וּלְאָחִֽיו: וְלַאֲחֹת֤וֹ הַבְּתוּלָה֙ הַקְּרוֹבָ֣ה אֵלָ֔יו אֲשֶׁ֥ר לֹֽא־הָיְתָ֖ה לְאִ֑ישׁ לָ֖הּ יִטַּמָּֽא: לֹ֥א יִטַּמָּ֖א בַּ֣עַל בְּעַמָּ֑יו לְהֵ֖חַלּֽוֹ'.

[3]משנה בבא מציעא פ"ב מי"א: 'אבדתו ואבדת אביו אבדתו קודמת אבדתו ואבדת רבו שלו קודמת אבדת אביו ואבדת רבו של רבו קודמת שאביו הביאו לעולם הזה ורבו שלמדו חכמה מביאו לחיי העולם הבא ואם אביו חכם של אביו קודמת היה אביו ורבו נושאין משאוי מניח את של רבו ואחר כך מניח את של אביו היה אביו ורבו בבית השבי פודה את רבו ואחר כך פודה את אביו ואם היה אביו חכם פודה את אביו ואחר כך פודה את רבו'. ראו סיכום הלכה זו אצל רמב"ם, הלכות תלמוד תורה פ"א ה"ב, וכן מקורות נוספים להשקפה זו בעלי תמר על הדף.

[4] האוסר הוא חכם באזור הצפון ואילו המתיר הוא מהדרום. אפשר כי זו מחלוקת בין שני המרכזים.

[5] יש לשאול מדוע נטמאו לו תלמידיו על אף דעתו האוסרת כפי שמצאנו שפסק לרבי ינאי זעירא. וראו במפרשים (חרדים) העוסקים בשאלה זו.