מזון ויין בבית האבל – אגדה ב פ"ג ה"א דף ו ע"א עמ' 25
מקור	תרגום
וכשמת רבן שמעון בן גמליאל הוסיפו עליהן עוד שלשה.	וכשמת רבן שמעון בן גמליאל[1] הוסיפו עליהן עוד שלשה
אחד לחזן הכנסת.	אחד לחזן הכנסת
ואחד לראש הכנסת.	ואחד לראש הכנסת
ואחד לרבן גמליאל.	ואחד לרבן גמליאל
וכיון שראו בית דין שהיו משתכרין והולכין	וכיון שראו בית דין שהיו משתכרים והולכים
גזרו עליהן והחזירום למקומן.	גזרו עליהן והחזירום למקומן

[1] הגרסה רבן שמעון בן גמליאל נראית כטעות סופר, וצריך להיות רבן גמליאל. בדקדוקי סופרים השלם למסכת כתובות ח ע"ב מובא בשם השאילתות שיש כאן טעות סופר. גם לפי המשך האנקדוטה '...ואחד לרבן גמליאל' מובן שאין מדובר ברבן שמעון בן גמליאל.

[2]'תני עשרה כוסות שותין בבית האבל שנים לפני המזון וחמשה בתוך המזון וג' לאחר המזון אילו שלש' של אחר המזון אחד לברכת המזון ואחד לגמילות חסדים ואחד לתנחומי אבלים'. בדקדוקי הסופרים מובאות גרסאות כתבי היד ללא המילה 'תני', ולפיהם אין זה מקור תנאי. אך כיוון שהמסופר הוא על תקופת התנאים הקדומה, אפשר ויש כאן מסורת תנאית בעל פה.

[3] שבע כוסות נהגו כדי לשתות כדי שתהא האכילה מתוך רצון ותאבון 'קודם אכילה - כדי לפתוח את בני מעיו, שלשה בתוך אכילה - כדי לשרות אכילה שבמעיו' (כתובות ח ע"ב). שלוש לאחר המזון: אחת כפי הנוהג בברכת המזון. השנייה לכבוד המנחמים, והשלישית לכבוד המתנחמים.

[4] ראו תוספתא נידה (מהד' צוקרמאנדל) פ"ט הי"ז עמ' 621 – 622: 'בראשונה היו מוליכין לבית האבל עניים בכלי זכוכית צבועה עשרים בכלי זכוכית הלבנה חזרו להיות מוציאין בין בצבועה בין בלבנה מפני כבוד עניים בראשונה כל מי שיש לו מת היו יציאותיו קשות עליו יותר ממתו התחילו הכל מניחין מתיהן ובורחין הנהיג רבן גמליאל קלות ראש בעצמו נהגו הכל כרבן גמליאל'. וכן ראו בבלי כתובות ח ע"ב:'דתניא בראשונה היתה הוצאת המת קשה לקרוביו יותר ממיתתו עד שהיו מניחים אותו ובורחין עד שבא רבן גמליאל ונהג קלות בעצמו והוציאוהו בכלי פשתן ונהגו כל העם אחריו להוציא בכלי פשתן'.