עדי נוסח

כ"י וטיקן עמ' 59

מקבילות

ירושלמי מועד קטן פ"ג ה"ה דף פג ע"א עמ' 818

בבלי מועד קטן טו ע"א – ע"ב (רק להסברו של בן קפרא)

מקצת עדי נוסח עקיפים

רבינו חננאל בבלי מועד קטן כא ע"א (בשינויים)

סוגה

מימרה

עיון קצר באגדה

על השאלה 'מניין לכפיית המיטה' ישנן ארבע תשובות:

א.      תשובת רבי קריספא בשמו של רבי יוחנן מעגנת את מנהג כפיית המיטה בפסוק 'וַיֵּשְׁבוּ אִתּוֹ לָאָרֶץ שִׁבְעַת יָמִים וְשִׁבְעַת לֵילוֹת...'(איוב ב' י"ג). כשבאו רעי איוב לנחמו לא נאמר 'וישבו על הארץ', לכן דרש רבי יוחנן את 'וַיֵּשְׁבוּ ... לָאָרֶץ' כישיבה על דבר מה קרוב לארץ, ומכאן שלדעת רבי יוחנן המנהג לכפיית המיטה, שמקרבת את האבל לשכיבה בסמיכות לארץ, נלמד ממעשה איוב ורעיו.

ב.      תשובתו של בר קפרא נאמרת כביכול בשמו של האל האומר לאבלים 'איקונין אחת טובה היה לי בתוך ביתך'. בדבריו מדמה בר קפרא את ה'איקונין האחת הטובה' לנשמת האדם, לצלם האלוהים שבו, והבית הוא דימוי לגוף האדם. הוא טוען כי האדם בשל עוונותיו[1]  גרם לאל לכופף את דרכו מדרך החסד לדרך העונש,[2] לכן מוטל על האדם 'לכופף' (לכפות) את המיטה.[3]

תשובתו של בר קפרא משקפת תפיסה לפיה מה שקורה בעולם של מעלה חייב לקבל ביטוי מוחשי בעולם של מטה.

ג.       התשובה האנונימית 'ואית דמפקין לישנא ויכפה כפה הסרסור' נאמרה, כנראה, בהקשר לתשובת בר קפרא, בה הוא רמז לעוונות האדם שמביאים מוות. בתשובה זו מתייחסים ליצר הרע שהוא הסרסור המתווך בין האדם לאל, וכפיית המיטה היא כפיית היצר.[4] יש בתשובה זו קריאה לאדם לשוב בתשובה.

ד.      התשובה הרביעית מובאת על ידי רבי יונה ורבי יוסי בשמו של רבי שמעון בן לקיש; לפי  אחד האמוראים, אם יתעורר האבל, תזכיר לו המיטה הכפויה את אבלו, ולפי האמורא האחר, נועדה השינה הלא נוחה על מיטה כפויה לגרום לאבל להתעורר ולהיזכר באבלו. אין שוני רב בין שתי המסורות שנאמרו בשמו של ריש לקיש, שתיהן משקפות תפיסה לפיה על האבל לעסוק באבלו גם בלילה.