סימון האגדות בפרק ג'[1]
הלכה א (דף ה ע"ד)
מי שמתו מוטל לפניו כו' תני ומן התפילין אבל ביום הראשון אינו נותן תפילין ביו' השני הו' נותן תפילין ואם באו פני' חדשות הוא חולצן כל שבעה דברי ר' אליעזר ר' יהושע אומר בראשונה ובשני אינו נותן תפילין ביום השלישי הו' נותן תפילין ואם באו פנים חדשו' אינו חולצן אם ביום השיני אינו נותן תפילין צורכה מימר מי שמתו מוטל לפניו אלא בגין דתנא דא תנא דא ר' זעירה רב ירמי' בשם רב הלכ' כר' אלעז' בנתינה וכר' יהושע בחליצה ר' זעירא בעי נתן ביום השני כר' אליעזר מהו שיעשה ר' אליעזר כר' יהושע שלא לחלוץ א"ר יוסי ביר' בון וכיני נתן ביום השני כר' אליעזר נעשה ר' אליעזר כר' יהושע שלא לחלוץ ואין כיני נימא הלכה כר' אליעז' א"ר בון כתיב למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך ימים שאת עוסק בהן בחיים ולא ימים שאת עוסק בהן במתים תני אם רצה להחמי' על עצמו אין שומעין לו למה מפני כבודו של מת או משום שאין לו מי שישא משואו מה נפוק מביניהן היה לו מי שישא משואו ואין תימר מפני כבודו של מת אסור ואם תאמר מפני שאין לו מי שישא משואו הרי יש לו מי שישא משואו והתני פטור מנטילת לולב תיפתר בחול והתני פטור מתקיעת שופר אית לך מימר בחול לא ביום טוב א"ר חנינא מכיון שהוא זקוק לו להביא לו ארון ותכריכין כיי דתנינן תמן מחשיכין על התחום לפקח על עיסקי הכלה ועל עיסקי המת להביא לו ארון ותכריכין חלילים ומקוננות כמי שהוא נושא משאו מאימתי כופין את המיטות משיצא המת מפתח החצר דברי רבי אליעזר ורבי יהושע אומר משיסתם הגולל
וכשמת רבן גמליאל כיון שיצא מפתח החצר אמר רבי אליעז' לתלמידיו כפו את המיטות וכשנסתם הגולל אמר רבי יהושע כפו את המיטות אמרו לו כבר כפיטם על פי הזקן
בערב שבת הוא זוקף את מיטתו ובמוצאי שבת הוא כופן תני דרגש נזקפת ואינה נכפית רבי שמעון בן אלעזר אומר שומט קלבינטרין שלה ודיו רבי יוסה בשם רבי יהושע בן לוי הלכה כרבי שמעון בן אלעזר ר' יעקב בר אחא בשם ר' יוסי מיטה שניקליטיה עולין ויורדין בה שומטן ודיו אי זו היא מיטה ואי זה הוא דרגש אמר ר' ירמיה כל שמסרגין על גופה זו היא מיטה וכל שאין מסרגין על גופה זהו דרגש והא תנינן המיטה הערסה משישופם בעור הדג אם מסרג הוא על גופה לאי זה דבר הוא שפה (דף ו ע"א) א"ר אלעזר תיפתר באילין ערסתא קיסרייתא דאית להן נקבין
מניין לכפיית המיטה רבי קריספא בשם רבי יוחנן וישבו אתו לארץ על הארץ אין כתב כאן אלא וישבו אתו לארץ דבר שהוא סמוך לארץ מיכן שהיו ישנין על גבי מיטות כפופות בר קפרא אמר איקונין אחת טובה היה לי בתוך ביתך וגרמתני לכופפה אף את כפה מיטתך ואית דמפקין לישנא ויכפה כפה הסרסור ר' יונה ור' יוסי תרויהון בשם ר' שמעון בן לקיש חד אמר מפני מה הוא ישן במיטה כפויה שיהא נוער בלילה ונזכר שהוא אבל וחרנה אמר מתוך שהוא ישן על מיטה כפויה הוא נוער בלילה ונזכר שהוא אבל
אבל כל זמן שמתו מוטל לפניו אוכל אצל חבירו ואם אין לו חבר אוכל בבית אחר ואם אין לו בית אח' עושה מחיצה ואוכל ואם אינו יכול לעשות מחיצה הופך את פניו לכותל ואוכל ולא מיסב ולא אוכל כל צורכו ולא שותה כל צורכו ולא אוכל בשר ולא שותה יין ואין מזמני' עליו ואם בירך אין עונין אחריו אמן ואחרים שבירכו אינו עונה אחריהן אמן הדא דתימר בחול אבל בשבת מיסב ואוכל ואוכל בשר ושותה יין ואוכל כל צורכו ושותה כל צורכו ומזמני' עליו ואם בירך עונין אחריו אמן ואחרים שבירכו עונה אחריהן אמן אמר רבן שמעון בן גמליאל הואיל והתרתי לו את כל אילו חייבהו בשאר כל המצו' של תורה אם חיי שעה התרת לו חיי עולם לא כ"ש ר' יודה בן פזי בשם ר' יהוש' בן לוי הלכה כרשב"ג נמסר לרבים אוכל בשר ושותה יין נמסר לכתפי' כמי שנמסר לרבים
כד דמך ר' יסא קביל ר' חייא בר ווה אבילוי ואייכלון בשר ואשקיתון חמר כד דמך ר' חייא בר אבא קביל רבי שמואל בר רב יצחק אבילוי ואייכלון בשר ואשקיתון חמר כד דמך ר' שמואל בר רב יצחק קביל ר' זעירא אבילוי ואייכלון טלופחין מימר כמה דהוא מנהגא ר' זעירא מידמך פקיד ומר לא תקבלון עלי יומא הן אבלא למחר מזרחייא ר' יצחק בריה דר' הוה כתובה מטתיה אונס ועלון לגביה ר' מנא ורבי יודן והוה חמר טב ואישתון סגין וגחכין למחר אתון בעיין מיעול גביה אמ' לון רבנן אכן בר נש עביד לחבריה לא הוינן חסרין אתמל אלא מיקום ומירקוד
תני עשרה כוסות שותין בבית האבל שנים לפני המזון וחמשה בתוך המזון וג' לאחר המזון אילו שלש' של אחר המזון אחד לברכת המזון ואחד לגמילות חסדים ואחד לתנחומי אבילים
וכשמת רשב"ג הוסיפו עליהן עוד שלשה אחד לחזן הכנסת ואחד לראש הכנסת ואחד לרב"ג וכיון שראו בית דין שהיו משתכרין והולכין גזרו עליהן והחזירום למקומן
כהן מהו שיטמא לכבוד רבו רבי ינאי זעירא דמך חמוי הוא הוה חמוי והוא היה רביה שאל לרבי יוסי ואסר ליה שמע רבי אחא ומר יטמאו לו תלמידיו ר' יוסי נטמאו לו תלמידיו ואכלו בשר ושתו יין אמר לון רבי מנא חדא מן תרתי לא פלטת לכון אם אבילים אתם למה אכלתם בשר ולמה שתיתם יין ואם אין אתם מתאבלי' למה נטמאתם
מהו שיטמא כהן לכבוד תורה ר' יוסי הוה יתיב מתני ועאל מיתא מן דנפיק ליה לא אמר ליה כלום ומן דיתיב ליה לא אמר לי' כלום רבי נחומיה בריה דר' חייא בר אבא אמר אבא לא הוה עבור תחות כפתה דקיסרי' ר' אמי ר' חזקיה ורבי כהן ור' יעקב בר אחא הוו מטיילין באילין פלטיותא דציפורי הגיעו לכיפה ופירש רבי כהן הגיעו למקום טהרה וחזר אצלן אמ' לון במה עסקין א"ר חזקיה לר' יעקב בר אחא לא תימור ליה כלום אין משום דבאיש ליה דפרש שמטמא לת"ת לא ידעין ואין משו' דהוה טייסן לא ידעין
תני מטמא כהן ויוצא חוצה לארץ לדיני ממונות ולדיני נפשו' ולקידוש החדש ולעיבור שנה להציל שדה מן הגוי ואפי' ליטור יוצא ועורר עליה ללמוד תורה ולישא אשה ר' יודה או' אם יש לו מאיכן ללמוד אל יטמא ר' יוסי או' אפילו יש לו מאיכן ללמוד תורה יטמא שלא מכל אד' זוכה ללמוד אמרו עליו על יוסף הכהן שהיה מטמא ויוצ' אחר רבו לצידן אבל אמרו אל יצא כהן לחוץ לארץ אלא א"כ הבטיחו לו אשה
מהו שיטמא כהן לנשיאת כפים מגבילה אחוי דר' אבא בר כהן אמר קומי ר' יוסי בשם ר' אחא מיטמא כהן לנשיאת כפים שמע רבי אחא ומר אנא לא אמרית לי' כלום חזר ואמר או דילמ' לא שמע מיני אלא כיי דמר ר' יודה בן פזי בשם ר' אלעזר כל כהן שהוא עומד בבית הכנסת ואינו נושא את כפיו עובר בעשה וסבר מימר שמצות עשה דוחה למצות לא תעשה אנא לא אמרית ליה כלום אייתוניה ואנא אלקוניה
ר' אבהו הוה יתיב מתני בכנישת' מדדתה בקיסרין והוה תמן מיתא אתת ענתא דנשיאות כפים ולא שאלון ליה אתת ענתא דמיכלא ושאלון ליה אמר לון על נשיאות כפים לא שאילתון לי ולמיכלא שאלתון לי כיון דשמעון כן הוה כל חד וחד שבק גרמיה וערק
א"ר ינאי מטמא כהן לראות את המלך כד סליק דוקליטיינוס מלכא להכא חמון לר' חייא בר אבא מיפסע על קיבריה דצור בגין מיחמיניה ר' חזקיה ור' ירמיה בשם ר' יוחנן מצוה לראות גדולי מלכו' לכשתבוא מלכות בית דוד יהא יודע להפריש בין מלכות למלכות
מהו שיטמא כהן לכבוד הנשיא כד דמך ר' יודן נשיאה אכריז ר' ינאי ומר אין כהונה היום כד דמך רבי יודה נשיאה בר בריה דר' יודה נשיאה דחף ר' חייא בר אבא לר' זעירא בכנישתא דגופנה דציפורין וסאביה כד דמכת נהוראי אחתיה דרבי יהודה נשיאה שלח רבי חנינא בתר רבי מנא ולא סליק אמר ליה אם בחייהן אין מטמאין להן כ"ש במיתתן א"ר נסא במיתתן עשו אותן כמת מצוה
מהו שיטמא כהן לכבוד אביו ואמו ר' יסא שמע דאתת אימיה לבוצרה אתא שאל לר' יוחנן מהו לצאת א"ל אי מפני סכנת דרכי' צא אי משו' כבוד אביו ואמו איני יודע א"ר שמואל בר רב (דף ו ע"ב) יצחק עוד היא צריכה אטרח ר' יוחנן עלוי ומר אם גמרת לצאת תבא בשלום שמע ר' אלעזר ומר אין רשו' גדולה מזו
מהו שיטמא כהן לכבוד הרבים תני היו שם שתי דרכי' מתאימות אחת רחוקה וטהורה ואחת קרובה וטמאה אם היו הרבים הולכין ברחוקה הולך ברחוקה אם לאו הולך בקרובה מפני כבוד הרבי' עד כדון בטומאה של דבריהם אפי' טומאה שהיא מדברי תורה מן מה דמר רבי זעירא גדול הוא כבוד הרבים שהוא דוחה מצוה בלא תעשה שעה אחת אדא אמר' אפי' בטומא' שהיא מדבר תורה
ר' יונה ר' יוסי גליליא בשם ר' יסא בר' חנינא אין שואלי' הלכ' לפני מיטתו של מת והא ר' יוחנן שאל לר' ינאי קומי ערסיה דר' שמוא' בן יוצדק הקדיש עולתו לבדק הבית והו' מגיב ליה נימר כד הוה רחיק או כד הוון מסקין ליה לסדרה והא ר' ירמיה שאל לר' זעור' קומי ערסיה דר' שמואל בר רב יצחק נימר כד הוה רחיק הוה מגיב ליה כד הוה קריב לא הוה מגיב ליה
תני הכתפים אסורין בנעילת הסנדל שמא יפסוק סנדלו של אחד מהן ונמצא מתעכב מן המצוה
רבי זעירא שרע בדיבורא אתון בעיין מיזקפניה ואשכחוניה איעני אמרו ליה מהו כן אמר לון לכן דאתינן על שם והחי יתן אל לבו
הלכה ב (דף ו ע"ב)
מתני' קברו את המת וחזרו אם יכולין להתחיל ולגמור עד שלא יגיעו לשור' יתחילו ואם לאו לא יתחילו העומדי' בשור' הפנימי' פטורין החיצונים חייבין תני אין מוציאין את המת סמוך לקרית שמע אלא א"כ הקדימו שעה אחת או אם איחרו שעה אחת כדי שיקראו ויתפללו והא תנינ' קברו את המת וחזרו תיפתר באילין דהוון סברי' דאי' ביה ענה ולית ביה ענה תני ההספד וכל העסוקין בהספד מפסיקין לק"ש ואם מפסיקין לתפילה מעש' היה והפסיקו רבותינו לקרית שמע ולתפילה והא תנינן אם יכולין להתחיל ולגמור מתניתא ביום הראשון ומה דתני תנא ביו' השני א"ר שמואל בר אבדומא זה שהוא נכנס לבית הכנסת ומצאן עומדין ומתפללי' אם יודע הוא מתחיל וגו' עד שלא יתחיל שליח ציבו' כדי לענו' אחריו אמן יתפלל ואם לאו אל יתפלל באי זה אמן אמרו תרין אמוראין חד אמ' באמן של האל הקדוש וחד א' באמן של שומע תפילה א"ר פינחס ולא פליגי מאן דמר באמן של האל הקדו' בשבת ומאן דמר בשומע תפילה בחול תני רבי יודה אומר היו כולם שורה אחת העומדין משום כבוד חייבין משו' אבל פטורין ירדו לספד הרואים פנים פטורין ושאינן רואין פנים חייבין הוי הדא דתנינן העומדין בשורה הפנימי' פטורין והחיצונים חייבי' משנה אחרונה הדא דתני העומדין משום כבוד חייבין משום אבל פטורין משנה ראשונה והיי דתנינן תמן וכשהוא מנחם את אחרים דרך כל העם עוברין זה אחר זה והממונה ממצעו בינו לבין העם משנה אחרונה ס"א ראשונ'
א"ר חנינא בראשונה היו משפחות עומדות ואבלי' עוברין משרבת תחרות בציפורין התקין ר' יוסי בן חלפתא שיהו המשפחות עוברו' והאבלי' עומדין א"ר שמעון דתוספת' חזרו הדברים ליושנן
הלכה ג (דף ו ע"ב)
מתני' נשים ועבדים וקטני' פטורין מקרית שמע ומן התפילין וחייבין בתפילה ובמזוזה ובברכת המזון נשים מניין ולמדתם אותם את בניכם את בניכם ולא את בנותיכם עבדים מניין שנאמר שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד את שאין לו אדון אלא הקדוש ברוך הוא יצא העבד שיש לו אדון אחר קטנים מניין למען תהיה תורת ה' בפיך בשעה שהוא תדיר בה וחייבין בתפילה כדי שיהא כל אחד ואחד מבקש רחמים על עצמו ובמזוזה דכתיב וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך וברכת המזון דכתיב ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלהיך תמן תנינן כל מצות עשה שהזמן גרמא אנשים חייבין והנשים פטורות וכל מצות עשה שלא הזמן גרמא אחד אנשים ואחד נשים חייבין אי זהו מצות עשה שהזמן גרמא כגון סוכה לולב שופר ותפילין ואי זו היא מצות עשה שאין הזמן גרמא כגון אבידה ושילוח הקן מעקה וציצית ר' שמעון פוטר את הנשים ממצות ציצית שהוא מצות עשה שהזמן גרמא שהרי כסות לילה פטו' מן הציצית א"ר לייא טעמון דרבנן שכן אם הית' מיוחד' לו ליום וללילה שהיא חייבת בציצי' תני כל מצו' שאדם פטו' אד' מוציא את הרבי' ידי חובתן חוץ מברכת המזון והא דתנינן כל שאינו חייב בדבר אין מוציא את הרבים ידי חובתן הא אם היה חייב אפי' אם יצא מוציא א"ר לייא שנייא היא ברכת המזון דכתיב בה ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלהיך מי שאכל הו' יברך ר' יוסי ור' יודה בן פזי הוו מתיבי' אמרו לא מסתבר' בקרית שמע שיהא כל אחד ואחד משנן בפיו לא מסתבר' בתפילה שיהא כל אחד ואחד מבקש רחמים על עצמו מה בין סוכה ומה בין לולב סוכה אינה טעונה ברכה אלא לילי י"ט הראשון בלבד לולב טעון ברכה כל שבעה ר' יוסי ור' אחא הוו יתבין אמרין מה בין סוכה ומה בין לולב סוכה נוהגת בלילות ובימי' לולב אינו נוהג אלא ביום התיב ר' יעקב דרומיא הרי ת"ת נוהג בלילות כבימים מיי כדון סוכה איפשר לה ליבטל ת"ת איפשר לו שלא ליטבל תני אבל אמרו אשה מברכת לבעלה ועבד מברך לרבו וקטן לאביו לא כן א"ר אחא בשם ר' יוסי ביר' נהוראי כל שאמרו בקטן כדי לחנכו תיפטר בעונ' אחריהן אמן כיי דתנינן תמן מי שהיה עבד או אשה או קטן מקרין אותו עונה אחריהן מה שהן או' ותהא לו מאירה אבל אמרו תבוא מאירה לבן עשרי' שצרי' לבן עשר
הלכה ד (דף ו ע"ב)
מתני' בעל קרי מהרהר בלבו ואינו מברך לא לפניה ולא לאחריה ועל המזון מברך לאחריה ואינו מברך לפניה רבי יהוד' אומ' מברך לפניהן ולאחריהן מהו מהרהר ברכות מתניתא במקו' שאין מים וכרבי (דף ו ע"ג) מאי' דתני בעל קרי שאי' לו מים לטבול הרי זה קור' את שמע ואינו משמיע לאזנו ואינו מברך לא לפניה ולא לאחריה דברי רבי מאיר וחכמים אומ' קורא את שמע ומשמיע לאזניו ומברך לפניה ולאחריה תני בעל קרי חולה שנפלו עליו תשעת קבין מים וטהור שנפלו על ראשו ועל רובו שלש' לוגין מים שאובי' טהר לעצמו אבל אינו מוציא את הרבים ידי חובתן עד שיבא בארבעים סאה רבי יודה אומר ארבעים סאה מכל מקום רבי יעקב בר אחא רבי יסא בשם רבי יהושע בן לוי אין קרי אלא מתשמיש המיטה רב חונא אמ' ואפי' ראה את עצמו ניאות בחלום הוון כעיין מימר ובלבד מאשה רבי יונה ורבי יוסי תרויהון אמרין ואפילו מדבר אחר תמן תנינן יום הכיפורים אסור באכילה ושתייה וברחיצה וסיכה ובנעילת הסנדל ובתשמיש המיטה ותני עלה בעלי קריין טובלין כדרכן בצינעה ביום הכיפורים ולית הדא פליגא על רבי יהושע בן לוי דרבי יהושע בן לוי אמר אין קרי אלא מתשמיש המיטה פתר לה כששימש מטתו מבעוד יום ושכח ולא טבל
והתני מעשה ביר' יוסה בן חלפתא שראו אותו טובל בצינעה ביום הכיפורים אית לך מימר על אותו הגוף הקדוש בשוכח
אמר רבי יעקב בר אבון כל עצמן לא התקינו את הטבילה הזאת אלא שלא יהו ישראל כתרנגולין הללו משמש מיטתו ועולה ויורד ואוכל
רבי חנינא הוה עבר על תרעי דימוסין בקריצתא ואמר מה טובלי שחרית עושין פה ייזלון ויתנון בההיא דצפרא הוה אמר מאן דאית ליה עבידא ייזיל ועבד
מהו להרהר בבית הכסא חזקיה אמר מותר רבי יסא אמר אסור א"ר זעורא כל סבר קשי דהוה לי תמן סבירתיה א"ר אלעזר בר שמעון כל ההוא סברא קשיא דטבול יום תמן סבירתיה
רבי אחא בשם תנחום ביר' חייא ביומוי רבי יהושע בן לוי ביקשו לעקור את הטבילה הזאת מפני נשי הגליל שהיו נעקרות מפני הצינה אמר להן רבי יהושע בן לוי דבר שהוא גודר את ישראל מן העביר' אתם מבקשי' לעקור אותו מהו גודר ישראל מן העבירה מעשה בשומר כרמים אחד שבא להיזקק עם אשת איש עד שהן מתקינין להן מקום איכן הן טובלין עברו העוברין והשבין ובטלה העבירה
מעשה באחד שבא להיזקק עם שפחתו של רבי אמרה לו אם אין גבירתי טובלת איני טובלת א"ל ולא כבהמ' את אמר' לו ולא שמע' בבא על הבהמה שהו' נסקל שנאמר כל שוכב עם בהמה מות יומת
א"ר חייא בר ווה כל עצמן לא התקינו את הטבילה הזאת אלא מפני תלמוד שאם אתה או' לו שהוא מותר אף הוא או' אף אני אלך ואעשה צרכי ובא ושונה כל צורכו ומתוך שאתה אומר אסור הוא בא ושונה כל צורכו תמן אמרין אפי' לשמוע דברי תורה אסור א"ר יודה בר טיטס רבי אחא בשם ר' אלעזר כתחילה והיו נכונים ליום השלישי אל תגשו אל אשה תני זבין וזבות נדות ויולדות קורין בתורה ושונין מדרש והלכות והגדות ובעל קרי אסור בכולן רבי אבא בר אחא בשם רבי שונה הלכות ואינו שונה הגדות תני בשם רבי יוסי שונה הילכות רגיליות ובלבד שלא יציע את המשנה אית דבעי מימר ובלבד שלא יזכיר אזכרות
רבי זעירא בעי קומוי רבי יסא לית רבי פשט בי עם רבי בין פירקיה בליליא אמר ליה אין רבי חייא בר אבא פשט עם רבי נחמיה בריה פירקיה בליליא בההיא צפרא הוה מר מה דאית ליה עבידא ייזיל עביד
מעשה באחד שעמד לקרות בתורה בנציבין כיון שהגיע להזכרה התחיל מגמגם בה אמר לו רבי יהודה בן בתירה פתח פיך ויאירו דבריך שאין דברי תור' מקבלין טומאה
אמר רבי יעקב בר אחא ונהגין תמן כרבי אלאעי בראשית הגז וכרבי יאשיה בכלאי הכרם וכרבי יהודה בן בתירא בבעלי קריין כרבי אלעאי בראשית הגז דתנא רבי אלעאי אמר אין ראשית הגז אלא בארץ כרבי יאשיה בכלאים דתני ר' יאשיה אומר לעולם אינו חייב עד שיזרע חטה ושעורה וחרצן במפלת יד כר' יהודה בן בתירה בבעלי קריין דתני ר' יהודה אומ' אין דברי תורה מקבלין טומאה
רבי יוסי בר חלפתא הוה אתי באיסמטא בליליא והוה חמרא מהלך בתריה על חד בית שיח א"ל ההוא גברא בעי מסחי א"ל לא תסכן נפשך א"ל מן נדה ומן אשת איש ההוא גברא בעי למיסחי אפי' כן א"ל לא תסכן בנפשך כיון דלא שמע ליה א"ל ייחות ההוא גברא ולא יסוק וכן הוות ליה
ר' יוסי בן יוסי הוה אתי באילפא חמא חד קטר גרמיה בחבלא מיחות ומיסחי א"ל לא תסכן בנפשך אמ' ליה ההוא מיכל בעינא אמר ליה אכיל ההוא גברא בעי מישתא אמר ליה שתי כיון דמטון ללמינה א"ל תמן לא שרי לך אלא בגין סכנתא דנפשא ברם הכא אסור לההוא גברא למיטעם כלום עד שעתא דיסחי
אמר ר' ינאי שמעתי שמקילי' ומחמירין בה וכל המחמיר בה מארי' ימים בטובה מקיל בה לרחוץ במים שאובין מחמירין בה לטבול במים חיים
הלכה ה (דף ו ע"ב)
מתני' היה עומד בתפילה ונזכר שהוא בעל קרי לא יפסי' אלא יקצר ירד לטבול אם יכול להתכסות ולקרות עד שלא תנץ החמה יעלה ויתכסה ויקרא ואם לאו יתכסה במים ויקרא מתניתא ברבים אבל בינו לבין עצמו מפסיק וכרבי מאיר ברם כרבי יהודה אפי' בינו לבין עצמו אינו מפסי' כשאין לו מים לטבול אבל יש לו מים לטבול אף רבי יודה מודי שהוא מפסי' חולה ששימש מיטתו אמר רבי אמי אם הוא גרם לעצמו יטבול וימות ואם באונס אין מטריחין עליו רבי חגי בשם רבי אבא בר זבדא בין כך ובין כך אין מטריחין עליו חולה מרגיל צריך תשעת קבין בריא מרגיל צריך ארבעי' סאה חולה מאונס אין מטריחין עליו בריא מאונס צריך תשעת קבין רבי זבדיה בריה דר' יעקב בר זבדי בשם ר' יונה עיר שמעיינה רחוק הרי זה קורא את (דף ו ע"ד) שמע ויורד וטובל ועולה ומתפלל אם הוא אד' מסויי' עשו אותו כמעיין רחוק פיס' ואם לאו יתכסה במים ויקרא מתניתא בעכורין אבל בצלולין אסור ואם הוא יכול לעבור ברגליו יעבור תני מרחיקין מצואת אדם ארבע אמות ומצואת כלבים ארבע אמות ובשעה שהוא נותן לעורות ר' ירמיה בשם רבי זעורה נבילה שנסרחה צריך להרחיק ממנה ארבע אמות אמר רבי אבינא ומתניתא אמרה כן וכמה ירחיק מהן ומן הצואה ארבע אמות אמר רבי אמי אמר רבי שמאי תיפתר במישרה של כובסין אמר ליה רבי מני אם במישרה של כובסין הא תנינן לא במים הרעי' ולא במי המשרה תני קטן שהוא יכול לאכול כזית דגן פורשין מצואתו וממימי רגליו ארבע אמות ואם אינו יכול לוכל כזית דגן אין פורשין לא מצואתו ולא ממימי רגליו ארבע אמות
בעי קומי רבי אבהו מפני מה פורשין מצואתו וממימי רגליו אמר לון מפני שמחשבותיו רעות אמרין ליה ולא קטן הוא אמר לון ולא כתיב כי יצר לב האדם רע מנעוריו אמר רבי יודן מנעריו כתיב משעה שהוא ננער ויוצא לעולם
רבי יוסי בר חנינא אמר מרחיקין מגללי בהמה ארבע אמות רבי שמואל בר רב יצחק אמר ברכים ובלבד בשל חמור רבי חייא בר אבא אמר בבא מן הדרך לוי אמר מרחיקין מצואת חזיר ארבע אמות ותני כן מרחיקין מצואת חזיר ארבע אמות ומצואת הנמייה ארבע אמות ומצואת התרנגולין ארבע אמות רבי יוסי בר' אבון בשם רבי חונא ובלב' באדומים תני מרחיקין מריח רע ארבע אמות
אמר רבי אמי מסוף ריח רע ארבע אמות הדא דאמר לאחריו אבל לפניו עד מקום שעיניו רואות אותו כהדא רבי לייא וחבריא הוו יתבין קומי פונדקיא ברמשא אמרין מהו מימר מיליא דאוריתא אמר לון מכיון דאילו הוה איממא הוינן חמיין מה קומינן ברם כדון אסור
תני גרף אחד של ריעי ואחד של מים צריך להרחיק ממנו ד' אמות ושלפני המטה נתן לתוכו מים כל שהוא וקרא ואם לאו לא יקרא ר' זכאי אמ' נתן לתוכו רביעית מים יקרא ואם לאו לא יקר' ומהו כדי רביעית רביעית בתוך רביעית אחד כלי קטון ואחד כלי גדול רשב"ג או' של אחר המיטה יקר' שלפני המיטה לא יקר' ר"ש בן אלעזר אומר אפילו טריקלין עשר על עשר לא יקרא עד שיכסנו או עד שיניחנו תחת המיטה ר' יעקב בר אחא בשם ר' חייא בר ווא הורי ר' חנינא תרתיה כהדא דרבי שמעון בן אלעזר ר' בנימן בר יפת בשם ר' יוחנן צואה כל שהיא מבטלה ברוק
רבי זעורא רבי יעקב בר זבדי הוו יתבין חמין ציאתה קם רבי יעקב בר זבדי רקק עלה אמר ליה רבי זעורא מן ימא לטיגנא
תיבה שהיא מליאה ספרים נותנה מראשותי המיטה ואינו נותנה מרגלות המיטה ר' אבון בשם ר' חונא והוא שתהא המיטה גבוה עשרה טפחים ובלבד שלא יהו חבלי המיטה נוגעין בתיבה הורי רבי יסא במקומיה דרבי שמואל בר רב יצחק כהדא דרבי חונה לא ישמש אדם מיטתו וספר תורה עמו בבית ר' ירמיה בשם רבי אבהו אם היה כרוך במפה או שהיה נתון בחלון שהוא גבוה עשרה טפחים מותר ר' יהושע בן לוי עושה לו כיליון
לא ישב אדם על גבי ספסל שספר תור' נתון עליו מעשה בר' אליעזר שהיה יושב על גבי ספסל שספר תור' נתון עליו והרתיע מלפניו כמרתיע מלפני הנחש אם היה נתון ע"ג דבר אחר מותר
עד היכן ר' אבא בשם ר' חונא טפח ר' ירמיה בשם ר' זעורא אפי' כל שהוא דייסקי שהיא מליאה ספרי' או שהיו בתוכה עצמו' המת הרי זה מפשילן מאחוריו ורוכב תפילין תולה אותן מראשו' המיטה ואינו תולה אותם מרגלות המיטה ר' שמואל ר' אבהו ר' אלעז' בשם ר' חנינא רבי היה תולה את התפילין במראשות המיטה ר' חזקיה בשם ר' אבהו ובלבד דלא יעביד כהדין דייקלרא אלא תפילין מלמעלן ורצועות מלמטן תנא ר' חלפתא בן שאול העוטש בתפילתו סימן רע לו הדא דאת אמר מלמטה אבל מלמעלה לא אתיא דמר ר' חנינא אני ראיתי את ר' מפהק ומעטש ונותן ידיו על פיו אבל לא רוקק ר' יוחנן אמר אפילו רוקק כדי שיהא כוסו נקי לפניו אסור לאחריו מותר לימינו אסור לשמאלו מותר הדא היא דכתי' יפל מצדך אלף כל עמא מודיי בההין דרקק איצטלין דהוא אסור רבי יהושע בן לוי אמר הרוקק בבית הכנסת כרוקק בבבת עינו רבי יונה רקק ושייף רבי ירמיה רבי שמואל בר חלפתא בשם רבי אדא בר אחוה המתפלל אל ירוק עד שיהלך ארבע אמות אמר רבי יוסי ביר' אבון וכן הרוקק אל יתפלל עד שיהלך ארבע אמות תני המתפלל אל יטיל את המי' עד שיהלך ארבע אמות וכן המטיל מים אל יתפלל עד שיהלך ארבע אמות אמר רבי יעקב בר אחא לא סוף דבר עד שיהלך ארבע אמות אלא אפילו שהא כדי הילוך ארבע אמות אמר רבי אמי אם אומר אתה עד שיהלך ארבע אמות יהא אסור אני או' אחר בא והטיל שם רבי אבא בשם רב צואה עד שתיבש כעצם מים כל זמן שהן מטפיחין גניבא אמר מים כל זמן שרישומן ניכר שמואל אמר עד שיקרמו פניה שמעון בא ווא בשם רבי יוחנן עד שיקרמו פניה ר' ירמיה רבי זעורא בשם רב צואה אפילו עשויה כעצם אסורה שמואל אמר עד שיקרמו פניה שמעון בא ווא אמר בשם רבי יוחנן עד שיקרמו פניה אמר חזקיה רבי אבא מחמיר במים יותר מן הצואה אמר ליה רבי מנא מן הדא דגניבה אמר ליה אפילו עשויה כעצם אסורה מפני שמשמשה קיים מים אין משמשה קיים
הלכה ו (דף ו ע"ד)
מתני' זב שראה קרי ונדה שפלטה שכבת זרע והמשמשת שראתה נדה צריכה טבילה ורבי יודה פוטר עד כדון זב שראה קרי ואפילו (דף ז ע"א) קרי שראה זוב מועיל הוא שהוא טובל נשמענה מן הדא המשמש' שראתה נדה צריכה טבילה ורבי יודה פוטר מה טעם דרבי יודה משם מה מועיל הוא שהוא טובל שאם שם לטומאה קלה אצל טומאה חמורה מה נפק מביניהון ראה קרי אין תימר מה מועיל שהוא טובל מועיל הוא הוי לית טעמיה דלא משו' שאין שם לטומאה קלה אצל טומאה חמורה עד כדון כשבאת לו טומאה קלה בסוף אפילו באת לו טומאה חמורה בסוף נשמעינה מן הדא והמשמשת שראתה נדה צריכה טבילה ורבי יודה פוטר הדא אמרה היא הדא היא אדא
הדרן עלך מי שמתו
[1] על פי דפוס וניציאה; גופן רגיל מציין אגדה, וגופן מודגש – הלכה.