אדם שנטמא באב טומאה,[1] עליו לטבול ביום שבו תמה טומאתו ולהמתין עד הערב, עת תם תהליך הטהרה כפי שנכתב במקרא 'וּבָא הַשֶּׁמֶשׁ וְטָהֵר....' (ויקרא כ"ב ז'). אדם זה ביום טהרתו מכונה "טבול יום"
[1] אבות טומאה מטמאים אדם, ואם נגע בכלים, הוא מטמא אותם; אבות הטומאה מדאורייתא הם מת, שרץ, שכבת זרע, מצורע, מי חטאת, נידה, זב וזבה (שטיינזלץ, מדריך לתלמוד, עמ' 137).