|
איני שומע לכם לבטל ממני מלכות שמים פ"ב ה"ט (ה"ח בכ"י ליידן) דף ה ע"ג עמ' 23 – 24 |
|
| מקור | תרגום |
| דלמא. | סיפור (מעשה) |
| ר' יסא ור' שמואל בר רב יצחק | רבי יסא ורבי שמואל בן רב יצחק |
| הוו יתבין אכלין בחדא מן אילין כנישתא עלייתא. | היו יושבים ואוכלים באחד מאלה בית כנסת בעלייה |
| אתת עונתה דצלותא | באה עונת התפילה |
| וקם ר' שמואל בר רב יצחק מצלייא. | וקם רבי שמואל בן רב יצחק להתפלל |
| אמ' ליה ר' מיישא. | אמר לו רבי מיישא |
| לא כן אלפן ר'. | לא כן למדתנו רבי |
| "אם התחילו אין מפסיקין". | אם התחילו אין מפסיקין |
| ותני חזקיה. | ושנה (ולימד) חזקיה |
| כל מי שהוא פטור מדבר ועושהו | כל מי שהוא פטור מדבר ועושהו |
| נקרא הדיוט. | נקרא הדיוט |
| אמ' ליה. והא תנינן. | אמר לו והרי שנינו (למדנו) |
| חתן פטור. חתן אם רוצה. | חתן פטור חתן אם רוצה |
| אמ' ליה. ולא דרבן גמליאל היא. | אמר לו ולא של רבן גמליאל היא |
| אמ' ליה. יכיל אנא פתר כרבן גמליאל. | אמר לו יכול אני לפתור כמו רבן גמליאל |
| דרבן גמליאל אמ'. | שרבן גמליאל אמר |
| "איני שומע לכם לבטל ממני מלכות שמים". | איני שומע לכם לבטל ממני מלכות שמים |
עדי נוסח
שרידי הירושלמי עמ' 12 (חלקי)
כת"י וטיקן עמ' 59
מקבילות
ירושלמי שבת פ"'א ה"ב דף ג ע"א עמ' 368
מקצת עדי נוסח עקיפים
לא נמצאו
סוגה
סיפור
עיון קצר באגדה
האגדה משולבת בסוגיה על משנה המביאה את דברי רשב"ג 'לא כל הרוצה ליטול לו את השם יטול'.
מסופר כי רבי יסא ורבי שמואל בן רב יצחק סעדו באחד מבתי הכנסת שבחלקה העליון של טבריה,[1] ומשהגיע הגיע זמן התפילה קם רבי שמואל להתפלל. על מעשהו זה השתומם רבי מיישא,[2] והגיב שהוא עצמו, רבי שמואל בן רב יצחק, לימדם כי אין להפסיק את הארוחה לצורך תפילה. ניתן להניח כי הכוונה ללימוד המשנה 'לא ישב אדם לפני הספר סמוך למנחה עד שיתפלל לא יכנס לא למרחץ ולא לבורסקי לא לאכול ולא לדין אם התחילו אין מפסיקין ומפסיקין לק"ש ואין מפסיקין לתפלה'.[3] כדי לחזק דבריו אף ציין כי המעשה הוא בניגוד דברי חזקיה שקבע כי העושה דבר ממנו הוא פטור נקרא הדיוט.
הוא בנה את תשובתו על בסיס מקרה פרטי שאותו הרחיב לעיקרון כללי. המקרה הפרטי הוא חתן הפטור מקריאת שמע בלילה הראשון, אך לפי המשנה[4] אם הוא רוצה, הוא רשאי.[5]. ובהקבלה לסעודה, אם הוא חפץ להפסיק סעודתו לצורך התפילה, תשובת רבי שמואל בר יצחק נסמכת על מעשי רבן גמליאל,[6] המייצג במעשיו גישה הלכתית לפיה כל פטור אין בו כדי לאסור על המעוניין לקיים את המצווה מלקיימה.
רבי מיישא מציין כי דעתו של רבן גמליאל הייתה דעת יחיד,[7] וכתגובה אומר רבי שמואל בן רב יצחק את תפיסתו העקרונית המשתקפת בציטוט מימרת רבן גמליאל לתלמידיו: 'איני שומע לכם לבטל ממני מלכות שמים'. לדעתו המתפלל מבטא בתפילתו כי מקבל על עצמו עול מלכות שמיים. אפשר שכוונתו רחבה יותר, וכל מצווה שאדם מקיים אף כי הוא פטור ממנה, הוא מבטא בכך קבלת עול מלכות שמים.[8]
[1] ראו הסברו של עלי תמר על בית הנשיא בחלקה התחתון של טבריה לעומת בתי המדרש של החכמים בחלקה העליון של העיר; כמו כן ראו אגדות התלמוד הירושלמי – סנהדרין פ"א ה"ב דף יח ט"ג עמ' 1266.
[2] רבי מיישא היה תלמידו של רבי שמואל, ובכ"י ליידן הוא אינו נזכר בין הסועדים. במקבילה בירושלמי שבת נמסר כי הוא סועד עם רבי שמואל בן רב יצחק ולא רבי יסא, וכן גם בכ"י וטיקן. טעות שמאוד אפשרית. מה עוד שבנוסח כת"י וטיקן למסכת ברכות מסופר על רבי מיישא כסועד עם רבי שמואל.
תיקון זה מבהיר את המתרחש, הרב ותלמידו שוהים ביחד בבית המדרש לשם לימוד. הם הפסיקו את לימודם ואכלו בצוותא. כאשר רבי שמואל בן רב יצחק עושה את אשר עושה, מנסה רבי מיישא להבין את מעשהו.
[3] משנה שבת פ"א ה"ב.
יש להניח כי מקומו הראשוני של הסיפור הוא במסכת שבת. עם זאת הולם הסיפור גם את סוגייתנו שכן מדובר בחכם שהפסיק את ארוחתו כדי להתפלל אף כי היה פטור מכך, ובאופן זה נקשר הסיפור גם למשנה עליה מוסבת הסוגיה.
[4] ברכות פ"ב מ"ט: 'חתן אם רוצה לקרות את שמע בלילה הראשון קורא. רשב"ג אומר לא כל הרוצה ליטול לו את השם יטול'.
[5] מאליו מובן שבין ההיתר שמתירה המשנה לבין עמדתו של חזקיה העדיפות היא למשנה (הפני משה על אתר).
[6] ראה משנה ברכות פרק ב' משניות ה-ז.
[7] משנה ברכות פ"ב מ"ה: 'חתן פטור מקריאת שמע בלילה הראשון עד מוצאי שבת אם לא עשה מעשה מעשה ברבן גמליאל שקרא בלילה הראשון שנשא אמרו לו תלמידיו לא למדתנו רבינו שחתן פטור מקריאת שמע בלילה הראשון אמר להם איני שומע לכם לבטל ממני מלכות שמים אפילו שעה אחת'.
עלי תמר מרחיב בעניין זה; לדבריו, דעת רבן גמליאל היא משנה ראשונה, ואילו דעת רבן שמעון בן גמליאל המתנגד לה היא המשנה האחרונה, לכן הקובעת. ייתכן כי טענת רבי מיישא מבוססת על דברי רבי יוחנן: 'אמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן: כל מקום ששנה רשב"ג במשנתינו - הלכה כמותו, חוץ מערב, וצידן, וראיה אחרונה; (גיטין עה ע"א), ולכן יש לקבל כאן את דבריו.
[8] עם זאת מן הראוי לציין כי ייתכן שבהזכירו את מעשהו של רבן גמליאל הוא כוונתו שרק לתלמידי חכמים מותר לקיים מצווה אפילו הם פטורים ממנה.