|
הספד על מות חכם – אגדה ה פ"ב ה"ח (ה"ז בכ"י ליידן) דף ה ע"ג עמ' 22 |
|
| מקור | תרגום |
| כד דמך ר' לוי בר סיסי | כאשר נפטר רבי לוי בר סיסי |
| על (אבא1) אבוי דשמואל ואפטר עילוי. | נכנס אביו של שמואל והספיד אותו |
| "סוף דבר הכל נשמע את האלהים ירא". | סוף דבר הכל נשמע את האלהים ירא |
| למה היה [לוי] בן סיסי דומה. | למה היה לוי בן סיסי דומה |
| למלך שהיה (ב)[ל]ו כרם | למלך שהיה לו כרם |
| והיו בו מאה גפנים | והיו בו מאה גפנים |
| והיו עושות [כל שנה ושנה] מאה חביות שליין. | והיו עושות כל שנה ושנה מאה חביות של יין |
| [עמד על חמשים. | עמד על חמשים |
| עמד על ארבע'] | עמד על ארבעים |
| עמד על שלשים. | עמד על שלשים |
| עמד על עשרים. | עמד על עשרים |
| עמד על עשר. | עמד על עשר |
| עמד על אחד. | עמד על אחד |
| והיה עושה ([כל שנה ושנה...]) מאה חביות שליין. | והיה עושה כל שנה ושנה מאה חביות של יין |
| והיה אותו הגפן חביב עליו ככל הכרם כולו. | והיה אותו הגפן חביב עליו ככל הכרם כולו |
| כך היה ר' לוי בר סיסי חביב לפני הקב'ה ככל אדם. | כך היה רבי לוי בר סיסי חביב לפני הקדוש ברוך הוא ככל אדם |
| הדא הוא דכתיב "כי זה כל האדם". | זהו שכתוב כי זה כל האדם |
| כי זה ככל האדם. | כי זה ככל האדם |
עדי נוסח
כ"י וטיקן עמ' 58
מקבילות
קהלת רבה (וילנא) פרשה יב א [י"ג] ד"ה סוף דבר
מקצת עדי נוסח עקיפים
לא נמצאו
סוגה
מדרש, משל
עיון קצר באגדה
רבי אבא בר אבא, אביו של שמואל, בן זוגו ללימודים של רבי לוי בר סיסי, פתח את הספדו על חברו בפסוק 'סוֹף דָּבָר הַכֹּל נִשְׁמָע אֶת הָאֱלֹהִים יְרָא וְאֶת מִצְוֹתָיו שְׁמוֹר כִּי זֶה כָּל הָאָדָם' (קהלת י"ב י"ג). הפסוק חותם את ספר קהלת[1] ובא למסור כי הספר בא ללמדנו שהטוב אשר יעשה האדם הוא לירוא את האלוהים ולשמור מצוותיו. בחירת המספיד בפסוק זה באה לומר כי זו הייתה מהותו של רבי לוי בר סיסי.
בהמשך הוא נושא משל אודות מלך שהיה לו כרם בעל מאה גפנים, והן נתנו יבול שממנו הכינו מאה חביות של יין. הכרם הלך והדלדל עד שנותרה בו גפן אחת ויחידה, ואף על פי כן מספר חביות היין שהופקו ממנה לא השתנה. גפן יחידה זו הייתה חביבה על המלך כמו הכרם כולו.
הבחירה בכרם מאפיינת דימוי לבית מדרש, ובנמשל המלך הוא הקב"ה, גפני הכרם הם תלמידי חכמים, והגפן הבודדה הוא רבי לוי בר סיסי. הוא משול לאותה גפן יחידה המניבה יין רב כמו כרם בן מאה גפנים, שכן היה תלמיד חכם מיוחד, שפע רבות בתורתו.
[1] יש לשער כי נכתב ונוסף על ידי המסדרים. ראו מרדכי זר-כבוד (דעת מקרא), קהלת, עמ' עה.