עדי נוסח

כ"י וטיקן עמ' 58

מקבילות

ירושלמי מסכת הוריות פ"ג ה"ה (ה"ח בכ"י ליידן) דף מח ע"ב עמ' 1429

בראשית רבה (מהד' תיאודור-אלבק) פרשת מקץ פרשה צא כ"ה – כ"ח עמ' 1131

קהלת רבה פרשה ה ד"ה ד כד דמך

שיר השירים רבה (וילנא) פרשה וד"ה ה כד דמך

מקצת עדי נוסח עקיפים

לא נמצאו

סוגה

אנקדוטה, מדרש

עיון קצר באגדה

רבי אילעאי ספד לרבי סימון בר זביד ובנה את דבריו על ניגוד בין דברים חומריים שיש להם תחליף לבין חכמתו של תלמיד חכם שאין לה תחליף.

הוא פתח במדרש פסוקים מאיוב: 'כִּי יֵשׁ לַכֶּסֶף מוֹצָא וּמָקוֹם לַזָּהָב יָזֹקּוּ: בַּרְזֶל מֵעָפָר יֻקָּח וְאֶבֶן יָצוּק נְחוּשָׁה' (איוב כ"ח א' – ב'), ו'וְהַחָכְמָה מֵאַיִן תִּמָּצֵא וְאֵי זֶה מְקוֹם בִּינָה: לֹא יָדַע אֱנוֹשׁ עֶרְכָּהּ וְלֹא תִמָּצֵא בְּאֶרֶץ הַחַיִּים' (שם, י"ב – י"ג). הפרק באיוב עוסק בעניין החוכמה ואומר כי האדם מגלה אוצרות טבע באדמה, אך את החוכמה לא ניתן לגלות כיוון שהיא מצויה אצל האל בלבד.

בחלקו הראשון של ההספד נשאר רבי אילעי נאמן לפשוטו של מקרא ומסיק מהנאמר כי אם מתכות אלו אובדות, יש להן תחליף, כיוון שדרך הפקת הכסף, הזהב, הברזל והנחושת ידועה, וניתן לחצוב אותן שוב. אולם בחלקו השני של ההספד הוא משנה את המשמעות; החוכמה היא תלמידי חכמים, וכשתלמיד חכם מת אין לו תחליף.

בדרשה זו מבטא רבי אילעאי את הרגשתו כי אין תחליף לרבי סימון בר זביד ולחוכמתו.