|
הקב"ה יודע אימתי עונתן של צדיקים פ"ב ה"ח (ה"ז בכ"י ליידן) דף ה ע"ג עמ' 22 |
|
| מקור | תרגום |
| דלמא. | מעשה שהיה |
| ר' חייא בר אבא וחבורתיה . | רבי חייא בר אבא וחבורתו |
| ואית דמרין ר' יוסי ביר' חלפתא וחבורתיה. | ויש שאומרים רבי יוסי בן רבי חלפתא וחבורתו |
| ואית דמרין ר' עקיבה וחבורתיה. | ויש שאומרים רבי עקיבא וחבורתו |
| הוו יתבין לעיי באוריתא תחות חדא תאינה. | היו יושבים לעסוק[1] (בתורה) בבוקר תחת תאנה אחת |
| והוה מרא דתאינתא קריץ ולקיט לה בכל יום. | והיה בעל התאנה משכים[2] ולוקט לה בכל יום |
| אמרין. שמא הוא חושדיני. נחלוף את מקומינו. | אמרו שמא הוא חושד בנו נחליף את מקומינו |
| למחר אתיא מרה דתאינתא גבון. | למחר בא בעל התאנה למקומם[3] |
| אמ' לון. | אמר להם |
| מריי. אף חדא מצוה דהויתן נהיגין ועבדין עמי מנעתונא מיני. | רבותיי אף מצוה אחת שהייתם נוגים ועושים עמי מנעתם ממני |
| אמרון ליה. | אמרו לו |
| אמרינן. דילמ' דאחשד לן. | אמרנו שמא חשדת לנו |
| בצפרא אתי מודעא יתהון. | בבוקר בא להודיע[4] להם[5] |
| זרחה עליו החמה והתליעו תאינותיה. | זרחה עליו (על העץ) החמה והתליעו תאנותיו |
| באותה שעה אמרו. | באותה שעה אמרו (החכמים) |
| בעל התאנה יודע אימתי עונתה שלתאינה ללקוט והיה לוקטה. | בעל התאנה יודע אימתי עונתה של תאנה ללקוט והיה לוקטה |
| כך הקב'ה יודע אימתי עונתן שלצדיקים לסלק מן העולם והוא מסלקן. | כך הקדוש ברוך הוא יודע אימתי עונתן של צדיקים לסלק מן העולם והוא מסלקם |
עדי נוסח
כ"י וטיקן עמ' 57
מקבילות
בראשית רבה ב' (תיאודור-אלבק) פרשה סב חיי שרה עמודים 673 – 674
שיר השירים רבה פרשה ו ד"ה ב דילמא ר'
קהלת רבה פרשה ה ד"ה ב מה בין
מקצת עדי נוסח עקיפים
לא נמצאו
סוגה
סיפור
עיון קצר באגדה
מסופר על חבורת חכמים אשר ישבו מתחת לעץ תאנה ועסקו בתורה.[6] בעל התאנה נהג ללקוט תאנים מוקדם בבוקר, ייתכן שאף טרם בואם, דבר שהעלה בהם מחשבה שמא הוא חושד בהם כי חפצים הם ללקוט לעצמם את התאנים, לכן עברו לשבת מתחת לעץ אחר. משראה זאת בעל התאנה התלונן בפניהם שאף את המצווה היחידה אשר נהגו עימו, כלומר, האפשרות לתת להם אכסניה ללימודיהם, הם מנעו ממנו.[7] הם סיפרו לו את הסיבה, בעל התאנה לא אמר דבר, אך מתוך תלונתו ניתן להבין חפץ בישיבתם תחת לתאנתו.
אפשר כי החכמים נשארו במקומם, ואפשר כי חזרו אל העץ התאנה הראשון, מכל מקום בבוקר, לאחר שהחמה זרחה, בא בעל התאנה למקומם של החכמים, ונראה שהביא להם תאנים שהתליעו, כיוון שלא נלקטו השכם בבוקר אלא לאחר שחום השמש פגע בהן. החכמים הבינו את הסברו ללא המילים ומיד קבעו מסקנה: 'בעל התאנה יודע אימתי עונתה של תאינה ללקוט'.
הסיפור משקף עד כמה רב המרחק בין עולמם של חכמים למציאות שסביבם.[8] בסוגייתנו הובא הסיפור בהקשר למותו של רבי חייא בר אדא בן אחותו של בר קפרא, בהיותו צעיר לימים. ובעל הסוגיה רואה במעשה בעל התאנה דימוי למעשה הקב"ה ואומר: 'כך הקדוש ברוך הוא יודע אימתי עונתן של צדיקים לסלק מן העולם והוא מסלקן'.[9]
[1] לפי סוקולוף משמעה של המילה 'לעיי' הוא לעבוד, לעמול (ערך 'לעי' עמ' 284), אך נראה כי בהקשרו של הסיפור ראוי לתרגם 'לעסוק', שכן למדו, עסקו בתורה. עם זאת אפשר כי עסקו בדין, ואז אולי התרגום 'לעבוד' הולם יותר.
[2] סוקולוף, ערך 'קרץ', עמ' 507.
[3] סוקולוף, ערך 'גב', עמ' 118.
[4] אין הכוונה שהודיע להם במילים, אלא הבהיר להם בעקיפין. ראו להלן הסבר בסעיף 'עיון קצר באגדה'.
[5] סוקולוף, ערך 'ית', עמ' 246.
[6] בנוגע לזהותם של החכמים מועלות שלוש אפשרויות: רבי חייא בר אבא וחבורתו, רבי יוסי בן רבי חלפתא וחבורתו או רבי עקיבא וחבורתו. סדר שמות החכמים הוא מהזמן המאוחר (דור שלישי לאמוראי ארץ ישראל) לזמן הקדום יותר (דור חמישי ודור שני לתנאים). אפשר כי פרישה זו של הזמנים משקפת כי התנהגות החכמים ותגובותיהם דומות בכל הזמנים.
[7] על מצווה זו ניתן ללמוד ממשנה אבות פ"א מ"ד: 'יוסי בן יועזר איש צרדה ויוסי בן יוחנן איש ירושלים קבלו מהם יוסי בן יועזר אומר יהי ביתך בית ועד לחכמים והוי מתאבק בעפר רגליהם והוי שותה בצמא את דבריהם', וכן ראו: 'יהי ביתך בית ועד לחכמים. כיצד מלמד שיהיה ביתו של אדם מזומן לחכמים ותלמידים ותלמידי תלמידיהם כאדם שאומר לחבירו הריני משמר לך במקום פלוני' (אבות דרבי נתן נוסחא א פ"ו), וכן 'יהי ביתך בית ועד לחכמים שכל זמן שהחכמים ותלמידיהן נכנסין לתוך ביתו של אדם הבית מתברך בזכותן' (שם פי"א).
[8] ראו יונה פרנקל, עיונים בעולמו הרוחני של סיפור האגדה, תל אביב 1981, עמ' 83 – 85.
[9] המילה 'כך' יוצרת קישור כביכול אותם חכמים, שהם הדמויות הפועלות בסיפור, קושרים את מעשה בעל התאנה למותם של צדיקים.