header2

ניחומים על עבדים

פ"ב ה"ח (ה"ז בכ"י ליידן) דף ה ע"ב עמ' 21

מקור תרגום
[תני]. שנויה ברייתא
מעשה שמתה שפחתו שלר' אליעזר מעשה שמתה שפחתו של רבי אליעזר
ונכנסו תלמידיו לנחמו ולא קיבל. ונכנסו תלמידיו לנחמו ולא קיבל
נכנס מפניהם לחצר ונכנסו אחריו. נכנס מפניהם לחצר ונכנסו אחריו
לבית ונכנסו אחריו. לבית ונכנסו אחריו
אמ' להן. אמר להם
כמדומה הייתי שאתם ניכוין בפושרין כמדומה הייתי שאתם ניכוים בפושרים
ואי אתם נכוין אפי' ברותחין. ואין אתם נכוין אפילו ברותחין
והלא אמרו. והלא אמרו
אין מקבלין תנחומין על העבדים אין מקבלין תנחומים על העבדים
מפני (שֶהָ)-[שה]עבדים כבהמה. מפני שהעבדים כבהמה
<1> אם על בני חורין אחרים אין מקבלין תנחומין כל שכן על העבדים. אם על בני חורין אחרים אין מקבלים תנחומין כל שכן על העבדים
<4> מי שמת עבדו או בהמתו אומ' לו. מי שמת עבדו או בהמתו אומרים לו
המק' ימלא חסרונך. המקום ימלא חסרונך

 

עדי נוסח

כ"י וטיקן עמ' 57

 

מקבילות

מסכתות קטנות שמחות פ"א ה"י

בבלי ברכות טז ע"ב

 

מקצת עדי נוסח עקיפים

לא נמצאו

 

סוגה

סיפור

 

עיון קצר באגדה

במשנה מסופר כי רבן גמליאל קיבל תנחומים על מות עבדו טבי בנימוק כי היה כשר.[1] בסוגיה על המשנה מובא הסיפור אודות תפיסתו ההילכתית השונה של רבי אליעזר.

שפחתו של רבי אליעזר נפטרה, משבאו תלמידיו לנחמו, התחמק מהם מהפתח לחצר, ומהחצר לבית. הם נכנסו אחריו לחצר וממנה לבית, ומשום כך אמר להם כי סבר שעשויים הם להיכוות בפושרין, אך הוא נוכח לדעת כי אפילו ברותחין אינם נכווים. בניב זה ביטא את העובדה שלא קלטו את רמזיו,[2] שאל להם לנחמו ובאמירה מפורשת הבהיר כי אין מקבלים תנחומין על עבדים מפני שהם כבהמות, ובמותם אומרים לבעלים 'המקום ימלא חסרונך'.

ייתכן כי רבי אלעזר התחמק לא רק כדי לא לקבל תנחומין על שפחתו אלא גם כדי להימנע מלומר את הסיבה לכך, אולי חשב שאין זה ראוי להביע מפורשות עמדה זו. מכל מקום

מעשהו של רבי אליעזר משקף תפיסה חברתית והגותית שאינה נדירה בתקופה קדומה, לפיה אין העבדים נחשבים כבני אדם אלא כבהמות.[3]


[1] על פי המסופר בבבלי סוכה כ ע"ב אפשר כי הכוונה שהיה תלמיד חכם.

[2] הכניסה מהפתח לחצר ומהחצר לבית.

[3] במשנה משתקפת תפיסה זו בעקיפין על ידי שילוב יחדיו של שלוש המילים: עבדים, קרקעות ובהמות; ראו לדוגמא שביעית פ"ח מ"ח, ביכורים פ"ג מי"ב. וכן ההלכה לגבי גונב עבדים ובהמות זהה; ראו למשל בבא קמא פ"ט מ"ב. תפיסת העבדים כחמור עולה ממדרש על דברי אברהם לנערים 'שְׁבוּ לָכֶם פֹּה עִם הַחֲמוֹר' (בראשית כ"ב ה); ראו בבלי יבמות סב ע"א, קידושין סח ע"א ונידה יז ע"א.