עדי נוסח

כ"י וטיקן עמ' 57

מקבילות

מסכתות קטנות שמחות פ"א ה"י

בבלי ברכות טז ע"ב

מקצת עדי נוסח עקיפים

לא נמצאו

סוגה

סיפור

עיון קצר באגדה

במשנה מסופר כי רבן גמליאל קיבל תנחומים על מות עבדו טבי בנימוק כי היה כשר.[1] בסוגיה על המשנה מובא הסיפור אודות תפיסתו ההילכתית השונה של רבי אליעזר.

שפחתו של רבי אליעזר נפטרה, משבאו תלמידיו לנחמו, התחמק מהם מהפתח לחצר, ומהחצר לבית. הם נכנסו אחריו לחצר וממנה לבית, ומשום כך אמר להם כי סבר שעשויים הם להיכוות בפושרין, אך הוא נוכח לדעת כי אפילו ברותחין אינם נכווים. בניב זה ביטא את העובדה שלא קלטו את רמזיו,[2] שאל להם לנחמו ובאמירה מפורשת הבהיר כי אין מקבלים תנחומין על עבדים מפני שהם כבהמות, ובמותם אומרים לבעלים 'המקום ימלא חסרונך'.

ייתכן כי רבי אלעזר התחמק לא רק כדי לא לקבל תנחומין על שפחתו אלא גם כדי להימנע מלומר את הסיבה לכך, אולי חשב שאין זה ראוי להביע מפורשות עמדה זו. מכל מקום

מעשהו של רבי אליעזר משקף תפיסה חברתית והגותית שאינה נדירה בתקופה קדומה, לפיה אין העבדים נחשבים כבני אדם אלא כבהמות.[3]