header2

שאילת שלום לאָבֵל בשבת – אגדה ב

פ"ב ה"ז (ה"ו בכ"י ליידן) דף ה ע"ב עמ' 21

מקור תרגום
ר' יוסי ביר' חלפתא משבח בדר' מאיר קומי ציפוראי. רבי יוסי בן רבי חלפתא משבח את רבי מאיר בפני (בני) ציפורי
אדם גדול אדם קדוש אדם צנוע. אדם גדול אדם קדוש אדם צנוע
חד זמן חמא אבילייא בשובתא ושאל בון. בזמן אחד ראה אבלים בשבת ושאל בשלומם
אמרין ליה. אהן דאת מתני שבחיה. אמרו לו זה שאתה שונה שבחו
אמ' לון. מה עיסקיה. אמר להם מה מעשהו (שעליו אתם תמהים)
אמרין ליה. חמא אבילייא בשובתא ושאל בון. אמרו לו ראה אבלים בשבת ושאל בשלומם
אמ' לון. בעאי אתון מידע מהו חייליה. אמר להם רוצים אתם לדעת מהו חכמתו
בא להודיעכם שאין אבל בשבת. בא להודיעכם שאין אבל בשבת
הדא היא דכתי' זהו שכתוב
"ברכת י'י היא תעשיר". ברכת ה' היא תעשיר
זו ברכת שבת. זו ברכת שבת
"ולא יוסיף עצב עמה". ולא יוסיף עצב עמה
זו אבילות. זו אבילות
כמ' דתימ' "נעצב המלך על בנו". כמו שנאמר נעצב המלך על בנו

 

עדי נוסח

כ"י וטיקן עמ' 56

 

מקבילות

ירושלמי מועד קטן פ"ג ה"ה דף פב ע"ד עמ' 817

 

עדי נוסח עקיפים

רבינו חננאל מועד קטן כד ע"א

 

סוגה

סיפור, מדרש,

 

 

עיון קצר באגדה

רבי יוסי בן חלפתא שיבח את רבי מאיר בפני אנשי צפורי וכינה אותו קדוש וצנוע, וכדי לחזק דבריו סיפר שרבי מאיר ראה בציפורי אבלים בשבת ושאל לשלומם. בני ציפורי תמהו על פשר מעשהו וכיצד הוא משקף את גדולתו. תשובתו של רבי יוסי בן חלפתא הייתה כי בדרך זו לימד רבי מאיר את בני המקום שאין נוהגים מנהגי אבלות בשבת.

בעל האגדה מבאר שהמקור ממנו למד רבי מאיר שאין נוהגים אבלות בשבת הוא מדרש הפסוק 'בִּרְכַּת יְהֹוָה הִיא תַעֲשִׁיר וְלֹא יוֹסִף עֶצֶב עִמָּהּ' (משלי י' כ"ב). הברכה המעשירה את האדם בחלקו הראשון של הפסוק היא השבת, והעֶצֶב בחלקו השני אלו מנהגי אבלות. הדרשן למד כי עצב הוא אֵבֶל על פי גזירה שווה מהפסוק המספר על אבלו של דוד המלך על אבשלום '... נֶעֱצַב הַמֶּלֶךְ עַל בְּנוֹ' (שמואל ב י"ט ג'). נלמד מהמדרש כי אין מוסיפים עצב, היינו מנהגי אבלות, לשבת.

ובאשר לדברי השבח על רבי מאיר, ניתן להניח כי השתקפו בסיפור בהתנהגותו; הוא לא פגע באבלים בדברי ביקורת ישירה על דרך התנהגותם, אלא לימדם בעקיפין ובצניעות כי אין נוהגים מנהגי אבלות בשבת..