header2

אָבֵל אסור ברחיצה – אגדה ד

פ"ב ה"ז (ה"ו בכ"י ליידן) דף ה ע"ב עמ' 21

מקור תרגום
ר' יוסי בר' חנינא ראו אותו טובל. רבי יוסי בן רבי חנינא ראו אותו טובל
אם לקירויו לא ידעין . אם לקירויו (מחמת קרי) לא יודעים
אם להקר גופו שאין רחיצת צונין רחיצה אם לקרר גופו שאין רחיצה בצוננין רחיצה
לא ידעין. לא יודעים

 

עדי נוסח

כ"י וטיקן עמ' 57

 

מקבילות

ירושלמי מועד קטן פ"ג ה"ה דף פב ע"ד  עמ' 817

 

עדי נוסח עקיפים

לא נמצאו

 

סוגה

אנקדוטה

 

עיון קצר באגדה

בהקשר לאיסור רחיצה של אבל בשבעת ימי האבל מסופר כי ראו את רבי יוסי בן רבי חנינא טובל. להבנת בעל הסוגיה ישנן שתי אפשרויות לסיבת טבילתו: האחת, שטבל מחמת קרי, השנייה, שטבל במים צוננים כדי לקרר את גופו, ועל שתיהן אמר בעל הסוגיה 'לא ידעין'.[1]

ניתן להניח כי לעמדתו של רבי יוסי בן רבי חנינא מותרת הרחצה במקרים אלו.


[1] סביר כי בשל הכבוד שרחשו לרבי יוסי בן רבי חנינא ומתוך דרך ארץ לא בררו את הסיבה לטבילתו.