header2

אָבֵל אסור ברחיצה – אגדה ב

פ"ב ה"ז (ה"ו בכ"י ליידן) דף ה ע"ב עמ' 21

מקור תרגום
ר' יוסי בעי. איילן רבנן. רבי יוסי שאל מיהם[1] החכמים
רבנן דהכא או רבנן דרומייא. חכמים מכאן (מהצפון) או חכמים מהדרום
אין תימר רבנן דהכא ניחא. אם תאמר חכמים מכאן ניחא
אין תימר רבנן דרומייא אם תאמר חכמים מהדרום
(אינון שרי ואינון אסרין1) - - - - - - - -
רברבייא קומוי והוא שאל לזעירייא. << >>. גדולים לפניו והוא שאל זעירים
אין תימר רבנן דרומייא אם תאמר חכמים מהדרום
אינון שריין ואינון אסרין. הם מתירים הם אוסרים
[ד]תני. מקום שנהגו להרחיץ אחר המיטה מרחיצין ששנינו מקום שנהגו להרחיץ אחר המיטה מרחיצין
ובדרום מרחיצין. ובדרום מרחיצין

 

עדי נוסח

כ"י וטיקן עמ' 56

 

מקבילות

ירושלמי מועד קטן פ"ג ה"ה דף פב ע"ד עמ' 817

 

מקצת עדי נוסח עקיפים

לא נמצאו

 

סוגה

אנקדוטה מעין סוגיה

 

 

עיון קצר באגדה

באנקדוטה החותמת את האגדה הקודמת רבי חמא, אביו של רבי אושעיא, שפעל בדרום הארץ שאל חכמים בדבר רחיצה בעת שבעת ימי האבל, והם אסרו עליו.

רבי יוסי רוצה לדייק בזהותם של החכמים שהורו שלא לרחוץ ומניח שאם היו אלה חכמי הצפון, מובן מדוע אסרו, שכן הם מחמירים בנדון, אך אם היו אלה חכמי הדרום, הרי שיש על כך שתי תמיהות:

-          מדוע פנה רבי חמא אביו של רבי אושעיא לחכמי הדרום שהם 'קטנים בחוכמה'.[2]

-          כיצד ייתכן שחכמי הדרום אסרו, שהרי ידוע כי הם מקילים, ואף בסמוך הובאה עמדה המאששת את גישתם המקילה.

-         

נראה כי האגדה משקפת זלזול של חכמי הצפון כלפי חכמי הדרום המוכנים 'זעירייא', ואולי שאלותיו של רבי חייא בר בא שימשו לרבי יוסי (הפועל בטבריה שבצפון) כמניע להביע עמדתו כלפיהם.


[1] סוקולף, ערך 'איילינון' עמ' 48. וראו פני משה על הדף ד"ה היידן אלין רבנן.

[2] השאלה תמוהה; לא מובן למי התכוון רבי יוסי בשאלתו 'רברבייא קומוי והוא שאל לזעירייא'. מתוך ההקשר סביר להניח שהוא מכנה את החכמים הפועלים בדרום כקטנים ואת הפועלים בצפון לגדולים, אך האם סביר שרבי חמא היושב שבעה במקומו בדרום ישלח שאלה לחכמים רחוקים המצויים בצפון?