עדי נוסח

שרידי ירושלמי עמ' 10  

כ"י וטיקן עמ' 56

מקבילות

לא נמצאו

מקצת עדי נוסח עקיפים

לא נמצאו

סוגה

אנקדוטה

עיון קצר באגדה

בסוגיה מובאת הלכה על ידי רבי שמואל בר רב יצחק בשם רב הונא 'לא יעמוד אדם ויתפלל ומין מטבע בידו...'. מגמת האיסור הינה שלא יהיה האדם טרוד במטבע ובאופן זה לא יכוון ליבו בתפילה.[4] פתרון למתפלל שיש כסף ברשותו מביא רבי יסא שהיה צורר את המטבעות ואוחז את הצרור בידו, ובכך יכול היה להפנות את ליבו לתפילה. רבי יסא סמך את מנהגו על מדרש הפסוק  'וְנָתַתָּ֖ה בַּכָּ֑סֶף וְצַרְתָּ֤ הַכֶּ֙סֶף֙ בְּיָ֣דְךָ֔ וְהָֽלַכְתָּ֙ אֶל־הַמָּק֔וֹם אֲשֶׁ֥ר יִבְחַ֛ר יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ בּֽוֹ' (דברים י"ד כ"ה).

הסיפור עוסק ברבי חזקיה ורבי יעקב בר אחא ששהו יחד. בידי רבי יעקב בר אחא היו מטבעות כסף, וכשהגיע עת תפילה צרר את המטבעות שבידו ומסר צרור זה לרבי חזקיה.

המשכו של הסיפור מתפרש לשני כיוונים שונים.

לפי פירושו של הפני משה הוסיף רבי חזקיה קשרים וצרר את הכספים בחגורתו. שאלתו של רבי יעקב בר אחא 'ומה בידך' מתייחסת ללימודו של רבי יסא המחייב צרירה ואחזקה ביד. רבי חזקיה אכן צרר הכסף, אך לא החזיקו בידו.

הרידב"ז  פרש[5] כי יעקב בר אחא מסר את צרור כספו לרבי חזקיה על מנת שיוכל לכוון ליבו בתפילה, אולם הוא חשש כי  רבי חזקיה יברח עם כספו, לכן קשר את בגדו לבגד רבי חזקיה.  בעת התפילה התיר רבי חזקיה את הקשר וברח.  לאחר מעשה שאל רבי חזקיה את רבי יעקב בר אחא 'מה בידך' במשמעות מה הועיל לך המעשה שלך, שהרי חששו מפני בריחת רעהו וגזלת כספו הושפעה כוונתו בתפילה. בשאלה רומז רבי חזקיה כי טוב היה לרבי יעקב בר אחא לוּ נהג בדרכו של רב יסא והותיר את הצרור בידו.