עדי נוסח

שרידי ירושלמי עמ' 9

כת"י וטיקן עמ' 55

מקבילות

משנה, פ"ג, י"ב 

מקצת עדי נוסח עקיפים

לא נמצאו

סוגה

מימרה ומדרש

עיון קצר באגדה

עניינה של האגדה הוא בסדר שבו נתקנו הברכות שומע תפילה, עבודה והודיה בתפילת העמידה, וכן בסיבה לחתימה בשלום.

רבי תנחומא מעגן את סדר הברכות במדרשים;

-          'שומע תפילה' היא ברכה בה המתפלל מבקש מהאל כי בקשותיו יתמלאו. רבי תנחומא מבאר את היותה הברכה החמש עשרה לפי הפסוק  'יְ֭הֹוָה לַמַּבּ֣וּל יָשָׁ֑ב וַיֵּ֥שֶׁב יְ֝הֹוָ֗ה מֶ֣לֶךְ לְעוֹלָֽם' (תהלים כ"ט י'ב). בפסוק זה מופיע שם ההוויה בפעם החמש עשרה במזמור, ועניינו של הפסוק הוא בכך שהאל לא יביא עוד מבול, פורענות נוספת, על העולם.[1]

-          'ברכת העבודה' ו'ברכת ההודייה' סמוכות זו לזו, ורבי תנחומא מעגן זאת בפסוק 'זֹבֵ֥חַ תּוֹדָ֗ה יְֽכַ֫בְּדָ֥נְנִי וְשָׂ֥ם דֶּ֑רֶךְ אַ֝רְאֶ֗נּוּ בְּיֵ֣שַׁע אֱלֹהִֽים' (תהילים נ' כ"ג). ברכת העבודה עניינה בעבודת הקורבנות, וכן הוא חלקו הראשון של הפסוק, והודיית הזובח היא בחלקו השני של הפסוק, שכן הזובח משוכנע כי האל יושיעו, ולכן הוא מודה לו.[2]

-            'ברכת שלום' מסיימת את תפילת העמידה כי לדברי רבי תנוחומא כי חתימת הפסוקים בברכת הכהנים 'שלום'.[3]

בסיום דבריו מחזק בעל הסוגיה את מדרשו של רבי תנחומא בדברי רבי שמעון בן חלפתא 'אמר רבי שמעון בן חלפתא לא מצא הקדוש ב"ה כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום שנאמר ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום'.[4] לדעת החכם אין כלי שמחזיק ברכה יותר מהשלום, ומערכת הברכות בתפילת העמידה נשענות על הכלי שמחזיק ברכה – השלום. אפשר כי כוונתו שהברכות בתפילת העמידה מסתיימות בשלום כי הכינוי לאל הוא שלום.[5]

מן הראוי לציין כי המזמור עליו מתבססים חכמים בהסבר חלק מסדר הברכות מסתיים בפסוק שעניינו שלום 'יְהֹוָה עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן יְהֹוָה יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם' (תהילים כ"ט י"א).