header2

הראוי לעבור לפני התיבה

פ"ב ה"ד (ה"ג בכ"י ליידן) דף ד ע"ד עמ' 17

מקור תרגום
תני שנינו
אין מעבירין לפני התיבה אין מעבירים לפני התיבה
לא חיפנין ולא בישנין ולא טיבעונין. לא חיפאים ולא בית שאנים ולא טיבעונים

מפני שהן עושין היהין חיתין (ומ)[ו]עיינין

א( )[אי]ן.

מפני שהן עושים (אותיות)ה"א כחי"ת ועי"ן כאל"ף
אם היה לשונו ערוך מותר. אם היה לשונו ערוך מותר

 

עדי נוסח

כ"י וטיקן, עמ' 54

 

מקבילות

בבלי מגילה כד ע"ב

 

מקצת עדי נוסח עקיפים

לא נמצאו

 

סוגה

מימרה

 

עיון קצר באגדה

במשנה מובאת מחלוקת בדבר הקורא קריאת שמע ולא מדקדק בהגיית אותיותיה; רבי יוסי קובע כי יצא הקורא ידי חובתו, ואילו רבי יהודה קובע שלא יצא. לא נפסק כמי ההלכה.

בתלמוד מובא מקור תנאי חיצוני (ברייתא) שעל פי ניסוחו הוא הילכתי. נאמר בו כי אדם שאינו מדייק בלשונו ומבטא את האות הא כאות חית, או את האות עין כאות אלף, אסור לאפשר לו לעבור לפני התיבה, היינו, להיות שליח ציבור.[1]

אף כי יש בפיסקה משום הלכה הוחלט לשלבה באגדות כיוון שיש בה תיאור מציאות. מציינים כי אנשי היישובים: חיפה, בית שאן וטבעון, לא הקפידו בלשונם, ולכן אין להעבירם לפני התיבה, לא יוכלו להיות שליחי ציבור.[2]



[1] במקבילה בבבלי מסכת מגילה נאמרת ההלכה על כוהן. אסור לכוהן המשבש אותיות לעלות לדוכן ולברך את העם בבריכת כוהנים. ראו הפרשנים שם על המקום.

[2] תהליך התערערות היגוי האותיות הגרוניות כהילכתן היה כללי ואף קדום יותר, כמו כן הוא לא איפיין תושבי יישובים מסויימים אלו, לכן תמוה מדוע נזכרו דווקא חיפה, בית שאן וטבעון.