עדי נוסח

כתב יד ותיקן עמ' 53

מקבילות

קהלת רבה (וילנא) פרשה ט

בבלי ברכות יח ע"א (בשינויים)

מקצת עדי נוסח עקיפים

לא נמצאו

סוגה

מימרה, מדרש וסיפור

עיון קצר באגדה

בסוגיה מורה רבי זעירא בשם רבי אבא בר ירמיה שלא ייכנס אדם לבית הקברות ויעשה צרכיו שם, ואם עשה כן אומר עליו הכתוב: 'לֹעֵ֣ג לָ֭רָשׁ חֵרֵ֣ף עֹשֵׂ֑הוּ' (משלי י"ז ה). בהמשך להוראה זו מובא הסיפור שעניינו בדבר נוסף שאין לעשותו בבית הקברות משם 'לעג לרש'.

רבי חייא הגדול ורבי יונתן השתתפו בלוויתו של רבי שמעון בר יוסי בר לקוניא. בלוויה דרך רבי יונתן על קברים. רבי חייא נזעק לכבודם של מתים והוכיח את רבי יונתן בדרך 'ציורית' כמקשיב לשיחתם של שוכני העפר. בשיח מגיבים המתים באמירה כי יבוא יום בו יצטרף הדורך אליהם, והם ישיבו לו כגמולו ויצערוהו.

רבי יונתן אינו מקבל את ביקורתו של רבי חייא, ממשיך בשיח 'הציורי'  ושואל אם המתים יודעים ומבינים את הנעשה בעולם הזה. להוכחת חוסר ידיעתם של המתים הוא מצטט את הפסוק  'וְהַמֵּתִ֞ים אֵינָ֧ם יוֹדְעִ֣ים מְא֗וּמָה' (קהלת ט'ה).

תשובתו של רבי חייא חריפה 'לקרות את יודע לדרוש אין את יודע', והוא דורש את הפסוק מקהלת באופן שונה. להבנתו חלקו הראשון של הפסוק 'כִּ֧י הַֽחַיִּ֛ים יוֹדְעִ֖ים שֶׁיָּמֻ֑תוּ' מדבר בצדיקים, אשר אפילו במיתתם קרויים חיים, ולעומת זאת 'וְהַמֵּתִ֞ים אֵינָ֧ם יוֹדְעִ֣ים מְא֗וּמָה' מדבר ברשעים, שאפילו בחייהם קרויים מתים.

הסיפור מסתיים במדרש פסוקים העוסק בשאלות מניין שרשעים אפילו בחייהם קרויין מתים ומניין שצדיקים אפילו במיתתם קרויין חיים.