|
תפילין בבית המרחץ – אגדה א פ"ב ה"ג דף ד ע"ג עמ' 16 |
|
| מקור | תרגום |
| ר' זעירא בשם ר' אבא. | רבי זעירא בשם רבי אבא |
| לא יכנס אדם לבית (המרחץ) [(נ'ל1). המים] וספריו ותפיליו בידיו. | לא יכנס אדם לבית המים[1] וספריו ותפיליו בידיו |
| ר' יוחנן כד הוה סיפרא בידיה | רבי יוחנן כאשר היה הספר בידו |
| הוה יהיב ליה לחורן. | היה נותן אותו לאחר |
| כד הויין תפילוי עילוי הוה קאים בון. | כאשר היו תפיליו עליו היה עומד בהם |
עדי נוסח
כת"י וטיקן, עמ' 53
מקבילות
לא נמצאו
מקצת עדי נוסח עקיפים
לא נמצאו
סוגה
אנקדוטה
עיון קצר באגדה
רבי זעירא קבע בשמו של רבי אבא כי לא ייכנס אדם לבית המים כשספרי קודש ותפילין בידיו. בסמיכות מסופר כי רבי יוחנן לא נכנס לבית המים כשספר בידו, אלא נתן אותם לעומד בחוץ, אולם את תפיליו הניח עליו ונכנס, שכן אותם סבר שאין להעביר לאחר.[2]
הסיפור מלמד כי רבי יוחנן חולק על בעל ההלכה ביחס לתפילין.[3]
[1] מִשְתָּנָה (ערוך השלםב', ערך 'בית מים', עמ' 74).
[2] ראו הפני משה על המקום.
[3] ראו עלי תמר על המקום. מן הראוי לציין כי מחלוקת רבי יוחנן בעניין תפילין משונה, כיוון שיש להניח כי קדושת תפילין אינה נופלת מקדושתם של ספרי קודש. ייתכן כי אין כאן 'מחלוקת', אלא תוצר של השתלשלות מאורעות המתוארת באגדה הבאה, ואשר יש בה כדי להסביר את דרכו של רבי יוחנן.