עדי נוסח

כ"י וטיקן עמ' 52

מקבילות

בבלי מנחות לו ע"ב

ירושלמי עירובין פ"י ה"א עמ' 492

מכילתא דרבי ישמעאל בא - מסכתא דפסחא פרשה יז עמ' 68 – 69 (חלקי)

מכילתא דרבי שמעון בר יוחאי פרק יג עמ' 41 – 42 (חלקי)

פסיקתא רבתי (איש שלום) פיסקא כב - י' הדברות פ' תנינותא

מקצת עדי נוסח עקיפים

לא נמצאו

סוגה

מימרה ומדרש

עיון קצר באגדה

עניינה של האגדה הוא בלימוד הזמנים שבהם אין להניח תפילין. היא בנויה מחלקים הילכתיים קצרים וביניהם אנקדוטה קצרה על רבי אבהו ובסיום מסירת כלל בשם רבי יוחנן.

רבי אבהו הביא בשם רבי אלעזר הלכה כי המניח תפילין בלילה 'עובר בעשה'. הוא סמך את ההלכה על המילים 'מימים ימימה' שבפסוק 'וְשָׁמַרְתָּ֛ אֶת־הַחֻקָּ֥ה הַזֹּ֖את לְמוֹעֲדָ֑הּ מִיָּמִ֖ים יָמִֽימָה' (שמות י"ג ט').[1] מהמילה ימים למד כי מצוות תפילין ב'ימים ולא לילות', ומהמילה ימימה נלמד כי הנחת תפילין הינה בכל הימים, למעט שבתות וימים טובים.

על הלכה זו מקשים ממציאות שהייתה ידועה ליושבי הבית מדרש, כי רבי אבהו היה יושב ולומד עם תפיליו בלילות. מסבירים כי רבי אבהו הניח את התפילין על צד ראשו בלילות ולא כדרך הנחתם לשם קיום המצווה. בדרך זו שמר עליהם כאילו הם פיקדון בידו.

בסוגיה מובא הסבר נוסף המבאר את דרך התנהלותו של רבי אבהו .לפיו אין להניח תפילין בלילה, אך אם היו התפילין מונחים עליו לפני רדת הלילה, אין חובה להסירם.

ולעניין איסור הנחת תפילין בשבתות וימים טובים מתבסס ההסבר על הפסוק  'וְהָיָה֩ לְךָ֨ לְא֜וֹת עַל־יָדְךָ֗ וּלְזִכָּרוֹן֙ בֵּ֣ין עֵינֶ֔יךָ לְמַ֗עַן תִּהְיֶ֛ה תּוֹרַ֥ת יְקֹוָ֖ק בְּפִ֑יךָ ...(שמות י"ג ט'). חובת תפילין שהינם "אות"הינה בימים בהם אנו נזקקים לאות אך ביום שהוא "אות" לעצמו אין צריך להניחם.[2]

בסופו של הקטע מובא כלל המבאר את הסיבה בשלה הובאו שני תירוצים לאי הנחת תפילין בשבת. הכלל מובא בשמו של רבי יוחנן הסבור כי כל דין שאינו ברור דיו מביאים לו אסמכתאות ממקומות שונים, והוא משקף את דרך לימודו של רבי יוחנן.