header2

תפילין צריכין גוף נקי – אגדה ב

פ"ב ה"ג דף ד ע"ג עמ' 15

מקור תרגום
ר' ינאי היה לובשן אחר חולייו ג' ימים. רבי ינאי היה לובשן אחר חולייו ג' ימים
לומ' שהחולי ממרק. לומר שהחולי ממרק
מה טעם. מה טעם
"הסולח לכל עוניכי הרופא לכל תחלואיכי". הסולח לכל עוניכי הרופא לכל תחלואיכי
רבן יוחנן בן זכאי לא הוון תפילוי זעין מיניה לא בקייטא ולא בסיתוא. רבן יוחנן בן זכאי לא היו תפיליו זזים ממנו לא בקייץ ולא בחורף
וכך נהג ר' אליעזר תלמידו אחריו. וכך נהג רבי אליעזר תלמידו אחריו

עדי נוסח

כת"י וטיקן עמ' 52

 

מקבילות

מדרש תהילים (בובר) מזמור קג ד"ה קג ג (בשינויים)

 

מקצת עדי נוסח עקיפים

לא נמצאו

 

סוגה

אנקדוטה, מדרש

 

עיון קצר באגדה

רבי ינאי קבע 'תפילין צריכין גוף נקי', ובסמיכות לקביעתו מתוארת דרך התנהלותו בקיום מצוות תפילין. הוא נהג להניח תפילין רק בתפילת השחר, אפשר כי סבר שאין ביכולתו לשמור על גוף נקי. מנוהגו זה חרג רק שלושה ימים אחרי מחלה שבהם נהג להניחם כול היום. את נוהגו זה עיגן במדרש הפסוק "הַסֹּלֵ֥חַ לְכָל־עֲוֹנֵ֑כִי הָ֝רֹפֵ֗א לְכָל־תַּחֲלֻאָֽיְכִי:" (תהילים ק"ג ג'). לעמדתו כיפרה המחלה על עוונותיו, הוא חש עצמו 'נקי', ולכן התיר לעצמו להניח תפילין כול היום.[1]  

בהמשך מסופר על רבן יוחנן בן זכאי ותלמידו רבי אליעזר בן הורקנוס, שהניחו תפילין כול היום. כיוון שהחכמים המצוינים בסיפור השני הם קדומים  ביותר ממאה שנה מימיו של רבי ינאי נראה כי הויכוח בנושא נמשך זמן רב.

נראה כי העורך הביא את הסיפור השני כניגוד לרבי ינאי כדי להציג את האפשרויות השונות לקיום המצווה.


[1] ראו הסברו של הפני משה על המקום.