כת"י וטיקן עמ' 52

מקבילות[1]

פסיקתא רבתי (איש שלום) פיסקא כב,י' הדברות ד"ה לא תשא (בשינויים)

עדי נוסח עקיפין

תוספות שבת מט ע"א.

סוגה

אנקדוטה

עיון קצר באגדה

הסוגיה נפתחת במימרתו של רבי ינאי 'תפילין צריכין גוף נקי',[2] והיא מובאת בהקשר לנושא המצוי בפיסקה קודמת שעניינו תפילין וטומאת הגוף.[3]

האנקדוטה המובאת בסמוך למימרה נפתחת בשאלה 'מפני מה לא החזיקו בהן',[4] כלומר מדוע אלו המניחים תפילין במשך כל היום לא הוחזקו כאנשים אמינים ונאמנים.[5] וכתשובה מתואר אירוע שבו הפקיד אדם פיקדון אצל אדם שהיה מניח תפילין לאורך כל היום כולו, אך הסתבר כי ההוא כפר בקבלת הפיקדון. מקבל הפיקדון יצר באמצעות התפילין מצג שווא של צדיקות, ועל כך אמר המפקיד כי האמין לאלה (לתפילין) שבראשו. הסיפור מלמד כי ישנה נטייה לראות באלו המניחים תפילין במשך כל היום צדיקים, אך יש להיזהר מרמאים המתחזים לצדיקים בהניחם תפילין במשך היום כולו.

לכאורה, אם מבינים את דברי רבי ינאי כפשוטם, היינו שהנחת התפילין תיעשה על גוף נקי שאינו מלוכלך אף לא ב'לכלוך' שמקורו בהפרשות גוף כזיעה,[6] הרי שאין קשר ביניהם לבין האנקדוטה. הבנה זו מובילה להנחה כי המימרה שולבה במקום זה בעריכה מוטעית, ומקומה באגדות הבאות העוסקות בניקיון הגוף ובהנחת תפילין.

אולם קיימת אפשרות אחרת; ניתן לקשר בין 'נקיון הגוף' שבמימרת רבי ינאי לבין סיפור האירוע בהסבר כי כוונת הביטוי היא ניקיון מעבירות, היינו נפש נקייה.[7] הבנה זו מובילה להנחה כי המימרה שולבה במקום זה כדי ללמד שעל המניח תפילין להקפיד כל היום על טהרת הנפש, ובה בעת ללמד שאל לו לאדם ללכת שולל ולהאמין כי אדם המניח תפילין כל היום הוא ישר ואמין.