אחד מסוגי קורבן המנחה. המנחות באו בדרך כלל מן החיטה, אך מנחת העומר באה מן השעורה והיתה מובאת לבית המקדש ביום הראשון של חול המועד פסח. הקרבתה התירה בבית המקדש את השימוש בשעורה החדשה, ומחוץ לבית המקדש התירה את כל חמשת מיני הדגן.
על מועד הקרבת העומר נאמר במקרא 'וְהֵנִיף אֶת הָעֹמֶר לִפְנֵי יְהֹוָה לִרְצֹנְכֶם מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת יְנִיפֶנּוּ הַכֹּהֵן'[1]. על הבנת מהו המועד 'מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת' היתה מחלוקת בין הצדוקים לפרושים. לדעת הצדוקים, קורבן העומר הובא תמיד ביום ראשון לאחר השבת שבפסח, ולכן אין תאריך קבוע להבאתה, ואילו לדעת הפרושים, הוא קרב תמיד בט"ז בניסן, ממחרת יום טוב הראשון של פסח שהוא יום שבתון.
[1] ויקרא כ"ג י"א.