header2

קריאת שמע – אגדה א

ברכות פ"ב ה"א דף ד ע"א עמ' 13

מקור תרגום
סומכוס בר יוסף אמ'. סומכוס בר יוסף אמר
כל המאריך ב"אחד" (מאריך ימים) [מאריכין לו ימיו ושנותיו] בטובה.

כל המאריך באחד מאריכין לו ימיו ושנותיו

בטובה

ר' ירמיה הוה מאריך סגין. רבי ירמיה היה מאריך הרבה
אמ' ליה ר' זעירא. אמר לו  רבי זעירא
לית את צריך כל הכין. אין אתה צריך כל כך
אלא כדי שתמליכהו בשמים ובארץ ובארבע רוחות העולם. אלא כדי שתמליכהו בשמים ובארץ ובארבע רוחות העולם

 

עדי נוסח

כ"י וטיקן עמ' 50 – 51

מקבילות

בבלי ברכות יג ע"ב

מקצת עדי נוסח עקיפים

ספר הלכות גדולות סימן א', הלכות ברכות פ"ב עמ' ל"ז ד"ה תניא סומכוס

רי"ף ברכות דף ז ע"א

סוגה

מימרה ואנקדוטה

 

עיון קצר באגדה

המשנה[1] עוסקת בכוונה הנצרכת בעת קריאת שמע, ובהקשר זה מובאת בסוגיה התלמודית ברייתא אנונימית הטוענת כי "צריך להאריך ב"אחד" שבפסוק 'שְׁמַ֖ע יִשְׂרָאֵ֑ל יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֵ֖ינוּ יְהֹוָ֥ה אֶחָֽד'  )דברים ו' ד'). על הברכה הגלומה בהארכה זו עומד סומכוס בר יוסף בדבריו ואומר כי 'כל המאריך ב"אחד" מאריכין לו ימיו ושנותיו בטובה'.

בעל הסוגיה נפנה להגדיר את פרק הזמן 'מאריך באחד' המצוי בקביעתו של סומכוס בר יוסף ועושה זאת בעזרת סיפור על רבי ירמיה שהיה מרבה להאריך. משך הזמן בו היה רבי ירמיה מאריך ב"אחד" אינו ברור, אך ודאי שנראה חריג בעיני רבי זעירא. הוא העיר לו כי אין בכך צורך, ודי שזמן ההארכה ב"אחד" יהיה כאורך הזמן הנדרש 'כדי שתמליכהו בשמים ובארץ ובארבע רוחות העולם'. אף אורך זמן זה אינו מוגדר, ורש"י מבאר:[2] 'כשיעור הזמן בו תחשוב בלבך ה' אחד בשמים ובארץ וארבע רוחותיה'.

לא נמסרת הסיבה מדוע העיר רבי זעירא לרבי ירמיה על כי הרבה להאריך ב"אחד". אפשר שהסכים עם  ניסיונם של חכמים ליצור מתכונת אחידה ומחייבת באורך התפילה, ולפיכך אמר לו את משך הזמן המקובל.


[1]משנה ברכות פ"ב מ"א: 'היה קורא בתורה והגיע זמן המקרא אם כיון לבו יצא ואם לאו לא יצא בפרקים שואל מפני הכבוד ומשיב ובאמצע שואל מפני היראה ומשיב דברי ר' מאיר ר' יהודה אומר באמצע שואל מפני היראה ומשיב מפני הכבוד בפרקים שואל מפני הכבוד ומשיב שלום לכל אדם'.

[2] ראו המקבילה בבבלי ברכות.