header2

קריאת שמע – אגדה ד

ברכות פ"ב ה"א דף ד ע"ב עמ' 13

מקור תרגום
רבי אלעזר סליק מבקרא לר' שמעון בר אבא. רבי אלעזר עלה לבקר לרבי שמעון בר אבא
אמ' ליה. אמר לו (שאל אותו רבי שמעון בר אבא)
בגין דאנא תשיש ואנא קרי שמע ומתנמנם מאחר ואני תשוש ואני קורא שמע ומתנמנם
נפיק אנא ידי חובתי. (האם) יוצא אני ידי חובתי
אמ' ליה. אין. אמר לו כן.
ר' ירמיה בעא קומוי רבי זעירא. רבי ירמיה שאל לפני רבי זעירא
בגין דר' אלעזר ידע דר' שמעון בר אבא מדקדק במצוותא סגין (האם) בגלל שרבי אליעזר ידע שרבי שמעון בר אבא מדקדק במצווה מאד
הורי ליה. הורה לו
או בגין דהוא תשיש הורי ליה. או בגלל שהוא תשוש הורה לו


עדי נוסח

שרידי ירושלמי עמ'  6 

כ"י וטיקן עמ' 51

 

מקבילות

לא נמצאו

 

מקצת עדי נוסח עקיפים

לא נמצאו

 

סוגה

אנקדוטה, מימרה.

 

עיון קצר באגדה

במשנה מצויה מחלוקת בעניין הפסקה בקריאת שמע וברכותיה לשם אמירת שלום. בסוגיה נבדק מהו משך זמן ההפסקה בקריאת שמע שהעובר אותו לא יצא ידי חובת הקריאה. תשובה מובאת בשמו של רבי מתניא[1] כי משך הזמן הינו סובייקטיבי, כזמן הנדרש לאותו אדם לקרוא קריאת שמע.

בדור שלישי של אמוראי ארץ ישראל עלתה השאלה בהקשר לאדם חולה. רבי אלעזר ערך ביקור חולים אצל רבי שמעון בר אבא; החולה סיפר כי הוא תשוש בשל מחלתו, לכן מנמנם בעת קריאת שמע, ושאל אם בגלל נמנומו אין הוא יוצא ידי חובתו. רבי אלעזר השיב כי על אף הנמנום יוצא הוא ידי חובתו.[2]

רבי ירמיה  שאל את רבי זעירא על מניעי פסיקתו של רבי אלעזר והעמיד שתי אפשרויות: האחת, שזו עמדתו ההילכתית של רבי אלעזר, והשנייה, שענה לרבי שמעון בר אבא לפנים משורת הדין, ובהתחשב במצבו הגופני כיוון שלא רצה לצערו. על פניו נראה כי לדעת רבי ירמיה סבור רבי אלעזר שמצבו הגופני של האדם עשוי לשמש כסיבה להקל בהלכה.


[1] רבי מתניא הינו אמורא ארץ ישראלי בן הדור החמישי, והתייחסות לקביעתו מצאנו אצל חכמים הקודמים לו, לכן יש להניח כי דבריו נסמכים על דבריהם.

[2] זהו הדין לפי רבי מתניא. ראו הפני משה על המקום.