עדי נוסח

שרידי ירושלמי עמ'  6 

כ"י וטיקן עמ' 51

מקבילות

לא נמצאו

מקצת עדי נוסח עקיפים

לא נמצאו

סוגה

אנקדוטה, מימרה.

עיון קצר באגדה

במשנה מצויה מחלוקת בעניין הפסקה בקריאת שמע וברכותיה לשם אמירת שלום. בסוגיה נבדק מהו משך זמן ההפסקה בקריאת שמע שהעובר אותו לא יצא ידי חובת הקריאה. תשובה מובאת בשמו של רבי מתניא[1] כי משך הזמן הינו סובייקטיבי, כזמן הנדרש לאותו אדם לקרוא קריאת שמע.

בדור שלישי של אמוראי ארץ ישראל עלתה השאלה בהקשר לאדם חולה. רבי אלעזר ערך ביקור חולים אצל רבי שמעון בר אבא; החולה סיפר כי הוא תשוש בשל מחלתו, לכן מנמנם בעת קריאת שמע, ושאל אם בגלל נמנומו אין הוא יוצא ידי חובתו. רבי אלעזר השיב כי על אף הנמנום יוצא הוא ידי חובתו.[2]

רבי ירמיה  שאל את רבי זעירא על מניעי פסיקתו של רבי אלעזר והעמיד שתי אפשרויות: האחת, שזו עמדתו ההילכתית של רבי אלעזר, והשנייה, שענה לרבי שמעון בר אבא לפנים משורת הדין, ובהתחשב במצבו הגופני כיוון שלא רצה לצערו. על פניו נראה כי לדעת רבי ירמיה סבור רבי אלעזר שמצבו הגופני של האדם עשוי לשמש כסיבה להקל בהלכה.