כתב יד וטיקן עמ' 51

מקבילות

ירושלמי מגילה פ"ב ה"ב דף עג ע"א  עמ' 759

מקצת עדי נוסח עקיפים

לא נמצאו

סוגה

מימרה ואנקדוטה

עיון קצר באגדה

במשנה מצויה מחלוקת חכמים בקשר לאפשרות של הפסקה בקריאת שמע. בסוגיה הקודמת לאגדה מובאים דברי רבי יוחנן הסבור, שהפסק באמירת ההלל וקריאת מגילה גורם לאומרם שלא יצא ידי חובתו. מקרה נוסף הנבדק בסוגיה הינו תקיעות השופר.

בתחילת האגדה מובאת מסורת בבלית (מ'אמר אבא בר רב הונא' עד 'תשע שעות יצא'). רבה בר רב הונא ורב חסדא, אמוראים בבליים בני הדור השלישי בבבל הגיעו בלימודם המשותף למסקנה כי הפסק של התוקע בתקיעותיו מהווה סיבה בגללה לא יצאו התוקע והשומע ידי חובת המצווה, ועל התוקע לחזור על התקיעות. כאשר עלו לבית המדרש שמעו את רב הונא מוסר בשם רב מסורת שונה, ולפיה אפילו שמע תשע תקיעות בתשע שעות היום,[2] הרי שיצא ידי חובתו.

למחלוקת פן ארצישראלי. רבי זעירא,[3] מספר כי בבבל התלבט במחלוקת זו, ואת הפתרון להתלבטותו מצא עם עלייתו בדברי רבי יסא בשם רבי יוחנן. לפי רבי יוחנן, 'אפילו שמען כל היום יצא' בתנאי שהתקיעות נתקעו לפי הסדר אותו קבעו חכמים. ומימרה זו הולמת את גם דברי רב הונא בבבל 'אפי' שמען עד תשע שעות יצא'.