לץ (ליצן)[1]
במקרא הלץ הוא אדם הדוחה תוכחות,[2] אינו עוסק בתורה,[3] מחטיא את האחר, שם בכזב מבטחו והולך בדרך רשעים.[4] בספרות חז"ל הלץ בעל אותן תכונות, אך במיוחד מושם הדגש אי עיסוקו בתורה.[5] נראה שההגדרה המקיפה ללץ היא 'וכל שאינו לא במקרא ולא במשנה ולא בדרך ארץ...'.[6]
[1] מן הראוי לציין שמשמעות המושג השתנתה מאז תקופת המשנה והתלמוד, ובימינו היא שונה, עיקרה מאפיין אדם הנוטה לשחוק והיתולים.
[2] ישעיהו כ"ט כ"א; משלי ח' ט', י"ג א', י"ב י"ב.
[3] תהילים א' א' – ב'. לומדים את נטיותיו של הליצן על דרך הניגוד לצדיק.
[4] ראו ישעיהו כ"ח י"ד, כ"ט כ'
[5] ראו משנה אבות פ:ג מ"ב, אדר"נ נ"ב פל"ד ד"ה רבי חנניא. חז"ל מציינים כי הליכה לתיאטרות ואיצטדיונים מרחיקה את האדם מן התורה.
[6] בבלי, קידושין מא ע"א.