מסכת ברכות – פרק ב[1]

הלכה א

היה קורא בתורה כו' א"ר בא זאת אומרת שאין הברכות מעכבות א"ר יוסה אם אומ' את שהוא צריך לברך בירך צריך שיכוין את לבו בכולן התיבון ואינו מפסיק ולא תנינתה והכא אף על גב דלא תנינתה צריך לברך זאת אומרת צריך לכוין את לבו בכולן נישמעינה מן הדא ר' אחי אמר משום ר' יהודה אם כיון לבו בפ' ראשון אף על פי שלא כיון לבו בפ' שיני יצא מה בין פרק ראשון ומה בין פרק שני א"ר חנינא כל מה שכתוב בזה כתוב בזה מעתה לא יקרא אלא אחד א"ר עילא הראשון ליחיד והשני לציבו' והראשון לתלמוד והשני למעשה בר קפרא אמר אין לך צריך כוונה אלא ג' פסוקים הראשונים בלבד ותני כן ושננתם עד כאן לכוונה מיכן ואילך לשינון ר' חונה ר' אורי רב יוסף רב יהודה בשם שמואל צריך לקבל עליו מלכות שמים מעומד מה אם היה יושב עומד לא אם היה מהלך עומד תני צריך להאריך באחד רב נחמן בר' יעק' אמ' ובלבד בד'

סומכוס בר יוסף או' כל המאריך באחד מאריכין לו ימיו ושנותיו בטובה ר' ירמיה הוה מאריך סגין א"ל ר' זעירא לית את צריך כל הכין אלא כדי שתמליכהו בשמים ובארץ ובד' רוחות העולם

רב שאיל לר' חייא רבא ולינא חמי לרבי מקבל עליו עול מלכות שמים א"ל כד תחמיניה יהיב ידיה על אפוהי הוא מקבל עליו עול מלכות שמים א"ל ואינו צריך להזכיר יציאת מצרים א"ל לית איפשר דלא יטי מילה

ר' טביומי שאל לר' חזקיה לית הדה אמרה שאין לך צריך כוונה אלא פסוק הראשון בלבד א"ל אדא יתנה עד ושננתם ר' מני אמר משום ר' יודה שאמר משום ר' יוסי הגלילי אם הפסיק בה כדי לקרות את כולה לא יצא ידי חובתו ר' בא רב ירמיה בשם רב הלכה כר' מינא שאמר משום ר' יהודה שאמר משום ר' יוסי הגלילי ר' יוחנן בשם ר"ש בן יהוצדק אף בהלל ובקריאת המגילה כן

אבא בר רב הונא ורב חסדא הוו יתבין אמרין אף בתקיעות כן סלקון לבית רב ושמעון רב חונה בשם רב הונא אפילו שמען עד תשע שעו' יצא א"ר זעירא עד דאנא תמן צריכה לי וכד סלק' להכא שמעית ר' יסא בשם ר' יוחנן אפי' שמען כל היום יצא והוא ששמען על הסדר

ר' יוס' בעי הוה זה צריך פשוטה הראשונה וזה צריך פשוטה האחרונה תקיעה אחת מוציאה ידי שתיהן ר' אבין בר חייא בעי ק"ש וברכותי' היא ולא ברכותי' ברכותיה ולא היא הפסיק שלישה וחזר והפסיק שלישה בקורא משערין או בכל אדם משערין א"ר מתניא מסתברא בקורא רבי אבהו שאל לרבי יוחנן בגין דאנא קרי שמע ועבר במבואות המטונפות ומפסק נפיק אנא ידי חובתי א"ל אבהו בני אם מפסיק את כדי לקרות את כולה לא יצאת ידי חובתך

רבי אלעזר סליק מבקרא לר"ש בר אבא א"ל בגין דאנא תשיש ואנא קרי שמע ומתנמנם נפיק אנא ידי חובתי א"ל אין רבי ירמיה בעא קומוי רבי זעירא בגין דרבי אליעזר ידע דר"ש בר אבא מדקדק במצוותא סגין הורי ליה או בגין דהוא תשיש הורי ליה

א"ל בפי' פליגין רבי אלעזר אמר יצא רבי יוחנן אמ' לא יצא מה פליגין בק"ש מפני שהיא עשויה פרקים פרקים אבל בהלל ובקריאת המגילה אוף רבי אלעזר מודי

תני השואל בשלו' רבו או במי שהוא גדול ממנו בתור' הרשו' בידו הדא אמרה שאדם צריך לשאול במי שהוא גדול ממנו בתורה

ועוד מן הדא דתני קרע וחזרה בו נשמה אם על אתר אינו צריך לקרוע אם לאחר זמן צריך לקרוע וכמה הוא על אתר כדי דיבור וכמה הוא כדי דיבור ר' סימון בשם רבי יהושע בן לוי כדי שאילת שלום בין אדם לחבירו אבא בר בר חנה בשם ר' יוחנן כדי שאילת שלו' בין הרב לתלמיד ויאמר לו שלו' עליך ר'

ר' יוחנן הוה מיסתמיך על ר' יעקב בר אידי והיה ר' אלעזר חמי ליה ומיטמר מן קדמוי אמר הא תרתיי מילין הדין בבלייא עביד בי חדא דלא שאל בשלומי וחדא דלא אמר שמועתא משמי א"ל כך אינון נהגין גביהן זעירא לא שאל בשלמיה דרבה דאינון מקיימין ראוני נערים ונחבאו מי מהלכין חמי ליה חד בית המדרש א"ל הכא הוה ר"מ יתיב דרש ואמ' שמועתא מן שמיה דר' ישמעאל ולא אמ' שמועת' מן שמיה דר' עקיבה א"ל כל עלמ' ידעין דר"מ תלמידו דר' עקיב' אמר לו כ"ע ידעין דר' אלעז' תלמידיה דר' יוחנן מיהו מיעבור קומי אהדורי צילמיה א"ל מה איתפליג ליה איקר אלא עבור קומוי וסמי עיניה א"ל ר' אלעזר יאות עבד דלא עבר קומיך א"ר יעקב בר אידי יודע את לפייס

ורבי יוחנן בעי דיימרון שמועת' מן שמיה אף דוד ביקש עליה רחמים אגור' באהלך עולמים ר' פינחס רבי ירמיה בשם ר' יוחנן וכי עלת על לב דוד שהוא חי לעולם אלא אמר דוד אזכה שיהו דברי נאמרין על שמי בבתי כניסיות ובבתי מדרשות

מהניא ליה לוי בר נזירא אמר כל האומר שמועה משם אומרה שפתותיו רוחשות עמו בקבר מה טעם דובב שפתי ישנים ככומר הזה של ענבים שהוא זב מאיליו רבי חנינא בר פפאי ורבי סימון חד אמר כהדין דשתי קונדיטון וחרנה אמר כהדין דשתי חמר עתיק אף על גב דהוא שתי ליה טעמיה בפומיה

אין דור שאין בו ליצני' מה היו פריצי הדור עושין היו הולכי' אצל חלונותיו של דוד ואו' לו דוד אימת יבנה בית המקדש אימתי בית ה' נלך והו' או' אף על פי שמתכונין להכעיסני יבא עלי שאני שמח בלבי שמחתי באו' לי בית ה' נלך והי' כי ימלאו ימיך א"ר שמואל בר נחמני אמ' הקדוש ברוך הוא לדוד דוד ימים מלאים אני מונה לך איני מונה לך ימים חסירים כלום שלמה בנך בונה בית המקדש לא להקריב בו קרבנות חביב עלי משפט וצדקה שאתה עושה יותר מן הקרבנות ומה טעם עשה צדקה ומשפט נבחר לה' מזבח

פיס' ובפרקים שואל מפני הכבוד ומשיב מפני מה הוא משיב מפני היראה או מפני הכבוד נשמעינא מן הדא ובאמצע שואל מפני הירא' ומשיב מפני הכבוד דברי ר"מ הא בקדמית' שואל מפני הכבוד ומשיב מפני הכבוד ובאמצ' שואל מפני היראה ומשיב דברי ר"מ מפני מה הו' משיב מפני היראה או מפני הכבוד נשמעינה מן הדא ר' יהודה או' באמצע שואל מפני היראה ומשיב מפני הכבוד הא קדמיתא שואל מפני היראה ומשיב מפני היראה

עד כדון באמצע הפרשה ואפי' באמצע הפסוק רבי ירמיה מדמי רבי יונה משתעי רבי חונה רב יוסף ודברת בם מיכן שיש לך רשות לדבר בם

הלכה ב

מתני' ואילו הן בין הפרקים בין ברכה ראשונה לשניה בין שניה לשמע בין שמע לוהיה אם שמוע בין והיה אם שמוע לויאמר בין ויאמר לאמת ויציב רבי יהודה אומר בין ויאמר לאמת ויציב לא יפסיק אמר רבי לוי טעמיה דרבי יודה אני ה' אלהיכם וכתיב וה' אלהים אמת /ה"ג/ מתני' א"ר יהושע בן קרחה למה קדמ' שמע לוהיה אם שמוע אלא שיקבל עליו מלכות שמים תחילה ואחר כך יקבל עליו עול מצות והיה אם שמוע לויאמר שוהיה אם שמוע נוהג בין ביום בין בלילה ויאמר אינו נוהג אלא ביום ר' חייא בשם ר' יוחנן מה טעם אמרו אדם לובש תפילין

הלכה ג

וקורא את שמע ומתפלל כדי שיקבל עליו מלכות שמים תחילה משלם רב אמ' קורא את שמע ולובש את תפיליו ומתפלל מתניתא רב פליגא עילוי הרי שהיה עסוק עם המת בקבר והגיע עונת ק"ש הרי זה פורש למקום טהרה ולובש תפילין וקורא את שמע ומתפלל מתניתא מסייעא לרב לא שאדם יקבל עליו מלכו' שמי' תחילה ואח"כ יקבל עליו עול מצות

א"ר ינאי תפילין צריכין גוף נקי מפני מה לא החזיקו בהן מפני הרמאי' עובד' הוה בחד בר נש דאפקיד גבי חבריה וכפר ביה א"ל לא לך הימנית אלא לאילין דברישך הימנית

ר' ינאי היה לובשן אחר חולייו ג' ימים לו' שהחולי ממרק מה טעם הסולח לכל עוניכי הרופא לכל תחלואיכי רבן יוחנן בן זכאי לא הוון תפילוי זעין מיניה לא בקייט' ולא בסיתוא וכך נהג ר' אליעזר תלמידו אחריו

ר' יוחנן בסיתוא דהוה חזיק רישיה הוה לביש תרויהון ברם בקייט' דלא הוה חזיק רישיה לא הוה לביש אלא דאדרעיה ואינו אסור משו' ערוה א"ר חייא בר אבא אפיקרסין היה לובש מבפנים כד הוה אזיל מסחי כיון שהיה מגיע אצל האוליירין היה חולצן א"ר יצחק עד יעקב תרמוסרה היה לובשן וכד הוה נפיק מסחי הוו יהבין לה וכד הוה מייתן לי ליה הוה אמר דא מילתא שני ארונות היו מהלכין עם ישר' במדבר ארונו של חי העולמי' וארונו של יוסף והיו אומות העולם אומרי' מה טיבן של שני ארונות הללו והיו ישראל אומרין להן זה ארונו של יוסף עם ארונו של חי העולמים והיו אומות העולם מוני' את ישראל ואו' וכי איפשר לארון המת להיו' מהלך עם ארונו של חי עולמים והיו ישר' אומרי' על ידי ששימר זה מה שכתב בזה ולמה הוא אמר דא מילתא א"ר חנינא בגין מימר מילא דאוריא א"ל רבי מנא והכין לא ה"ל מילא דאוריא חורי למימר אלא דא אלא קינתורין הוון לומר יוסף לא זכה למלכות אלא על ידי ששימר מצותיו של הקדוש ברוך הוא ואנו לא זכינו לכל הכבוד הזה אלא ע"י ששמרנו מצותיו של הקדוש ברוך הוא ואתון בעיי מבטלה מצוותא מינן

באי זה צד הוא מברך עליהן ר' זריקן בשם ר' יעקב בר אידי כשהוא נותן על יד מהו אומ' ברוך אקב"ו על מצות תפילין כשהוא נותן על ראש מהו אומר ברוך אקב"ו על מצות הנחת תפילין כשהוא חולצן מהו או' ברוך אקב"ו וציונו לשמור חוקיו ואתיא כמאן דמר בחוקת תפילין הכתו' מדבר ברם כמאן דמר בחוק' הפסח הכתו' מדבר לא כדא

ר' אבהו בשם ר' אלעזר הנותן תפילין בלילה עובר בעשה ומה טעם ושמרת את החוק' הזאת למועד' מימי' ימימה ימי' ולא לילו' ימים פרט לשבתו' וימי' טובי' והא ר' אבהו יתיב מתני ברמש' ותפילוי עילוי מצדדי' הוה וכמין פיקדון היו בידו אית דבעי מימר לא אמ' אלא הנותן אבל אם היו עליו מבעוד יו' מותר אית דבעי מימר נשמעיניה מן הדא והיה לך לאות את שהוא לך לאות פרט לימים טובי' ושבתו' שכולן אות ולא כן כתב מימים ימימה לית לך אלא כיי דמר רבי יוחנן כל מילא דלא מחוורא מסמכין לה מן אתרין סגי

נשים מניין ולמדתם אותם את בניכם ולא את בנותיכם את שהוא חייב בת"ת חייב בתפילין נשים שאינן חייבות בת"ת אינן חייבין בתפילין

התיבון הרי מיכל בת כושי הית' לובשת תפילי' ואשתו של יונה הית' עולה לרגלי' ולא מיחו בידיה חכמ' ר' חזקיה בשם ר' אבהו אשתו של יונה הושבה מיכל בת כושי מיחו בידיה חכמ'

תני נכנס למרחץ מקום שבני אדם עומדין לבושין יש שם מקרא ותפילין ואין צ"ל שאילת שלום נותן תפילין ואינו צ"ל שלא יחלוץ מקום שרוב בני אדם רגילין להיות עומדין ערומין אין שם שאילת שלום ואין צ"ל מקרא ותפילה וחולץ תפיליו ואין צ"ל שלא יתן מקצתן ערומין ומקצתן לבושין יש שם שאילת שלום ואין שם לא מקרא ולא תפילה ואינו חולץ תפיליו ואינו נותן אבל אינו לובשן עד שיצא מאותה רשות של כל אותה מרחץ ודא מסייעא כיי דמר ר' יצחק בגין ר' יוחנן עד יעקב תורמוסרה היה לובשן ר' ירמיה בעא קומוי ר' זעירא היתה מרחץ מרחצת בימו' החמה ואינ' מרחצת בימות הגשמי' א"ל מרחץ ואף על פי שאינה מרחצת ובית הכסא אף על פי שאין בו צואה מר עוקב' אמ' אהן חזיר' בית כסא מטולטל הו' ר' יונה בעי אהן צררה דעל גיף ימא מהו א"ר אמי אסיא הורי ר' ירמי' מעבר ליה בפיליוס ולא סמכין עילוי ר' זעירא בשם אבא בר ירמיה אוכל בהן אכילת עראי ואינו אוכל בהן אכילת קבע ישן בהן שינת עראי ואינו ישן בהן שינת קבע אית תניי תני מברך פעם אחת אית תניי תני פעמין מאן דמר פעם אחת ניחא מאן דמר מברך שתי פעמי' הא אכל ואינון עילוי א"ר זעירא קיימא אבא בר ירמיה באוכל בהן אכילת עראי

ר' זעיר' בשם ר' אבא לא יכנס אדם לבית המי' וספריו ותפיליו בידיו ר' יוחנן כד הוה סיפרא בידיה הוה יהיב ליה לחורן כד הויין תפילוי עילוי הוה קאי' בון

מתנית' פליג' על אבא בר ירמי' נכנס אד' לבית המי' וספריו ותפיליו בידו א"ר זעירא קיימא אבא בר ירמיה כאן ביכול ללובשן כאן בשאינו יכול ללובשן דלכן מצוה לא עביד בון למה הוא מבזי לון

בראשונ' היו נותנין אותן לחביריהן והיו נוטלין אותן ובורחין התקינו שיהו מניחין בחורין וכשאיר' אותו מעשה התקינו שיהא אדם נכנס והן בידו

ר' יעקב בר אחא בשם רבי זעירא אמר והוא שיהא ביום כדי ללובשן אבל אם אין ביום כדי ללובשן אסור דלכן מצוה לא עביד בון למה הוא מבזי לון מיישא בר ברי' דר' יהושע בן לוי אמ' מאן דעבד טבאות עושה להן כיס של טפח ונותנן על לבו מה טעם שויתי ה' לנגדי תמיד תמן אמרין כל שאינו כאלישע בעל כנפי' לא ילבש תפילין ר' זעירא בשם רבי אבא בר ירמיה לא יכנס אדם לבית הקברו' ויעשה צרכיו שם ואם עשה כן עליו הכתוב אומר לועג לרש חרף עושהו

דלמא ר' חייא רובא ור' יונתן היו מהלכי' קומי ערסיה דר"ש בר יוסי בר לקוניא והוה ר' יונתן מפסע על קיבריה א"ל ר' חייא רובא כדון אינון מימר למחר אינון גבן ואינון מעיקין לן א"ל וחכמין אינון כלו' לא כן כתב והמתים אינם יודעים מאומה א"ל לקרות את יודע לדרוש אין את יודע כי החיים יודעים שימותו אילו הצדיקים שאפילו במיתתן קרויין חיים והמתים אינם יודעים מאומה אילו הרשעים שאפילו בחייהן קרויים מתים מניין שהרשעים אפי' בחייהן קרויין מתים שנ' כי לא אחפוץ במות המת וכי המת מת אלא אילו הרשעים שאפי' בחייהן קרויין מתים ומניין שהצדיקים אפי' במיתתן קרויין חיים דכתיב ויאמר אליו זאת הארץ אשר נשבעתי לאברהם ליצחק וליעקב לאמר מה ת"ל לאמר אמר לו לך ואמור לאבות כל מה שהתניתי לכם עשיתי לבניכם אחריכם

עירב את האותיות אית תניי תני כשר ואית תניי תני פסול רבי אידי בשם רבי שמעון בשם רבי יוחנן מן דמר כשר מלמטן מן דמר פסול מלמעלן כגון ארצינו תפארתינו ארצך צריכה תפארתך צריכה

רבי אידי בר' שמעון בשם רבי יוסה לא יעמוד אדם במקום גבוה ויתפלל מה טעם אמר ר' אבא בריה דרב פפי ממעמקים קראתיך ה'

א"ר אידי בר' שמעון בשם רבי יוחנן לא יעמוד אדם ויתפלל וצריך לנקביו מה טעם הכון לקרא' אלהיך ישר' א"ר אלכסנדרי שמור רגלך כאשר תלך אל בית האלהי' שמור עצמך מן הטיפים היוצאות מבין רגליך הדא דתימר בדקים אבל בגסים אם יכול לסבול יסבול ר' יעקב בר אביי בשם ר' אחא שמור רגלך כאשר תלך אל בית האלהים שמור עצמך כשתהא נקרא אל בית האלהים שתהא טהור ונקי א"ר אבא יהי מקורך ברוך יהי מקראך לקבר ברוך א"ר ברכיה עת ללדת ועת למות אשרי אדם ששע' מיתתו כשעת לידתו מה שעת לידתו נקי כך בשעת מיתתו יהא נקי

הלכה ד

מתני' הקורא את שמע ולא השמיע לאזנו רבי יודה אומר יצא רבי יוסי אומר לא יצא קרא ולא דיקדק באותיותיה ר' יוסי אומר יצא רבי יהודה אומר לא יצא הקורא למפרע לא יצא קרא וטעה יחזור למקום שטעה רב אומר הלכה כדברי שניהן להקל דלכן מה כן אמרין סתמה ורבי יוסי הלכה כסתמא רבי יוסי ורבי יודה הלכה כרבי יוסי ומה צריכה למימר רב הלכ' כדברי שניהן להקל אלא בגין שמע דתני לה ר' חייא בשם ר"מ לפום כן צריך למימרא הלכה כדברי שניהן להקל תני נתפלל ולא השמיע לאזנו יצא למי נצרכה לר' יוסי היידין רבי יוסי הדא דתנינן הקורא את שמע ולא השמיע לאזנו יצא ור' יוסי אומר לא יצא אמר רב מתנה דרבי יוסי היא א"ר יוסי הוינן סברין מימר מה פליגין רבנן ור' יוסי בשמע דכתיב בה שמע הא שאר כל המצו' לא מן דמר רב מתנה דר' יוסי היא הוי היא שאר כל המצות מ"ט דר' יוסי והאזנת למצותיו ישמעו אזניך מה שפיך מדבר אמר רב חסדא לית כן חרש השגרת לשון היא מתניתא לר' יודה א"ר יוסי מסתברא דיודי רב חסדא בתרומות דהיא דר' יוסי א"ר חנינ' בשם רב חסדא דר' יוסי היא א"ר יוסי ביר' בון על כרחיך איתמ' דהיא דר' יוסי דתנינן חמשיתא קדמייתא ולא תניתה עמהן אם משום שאין תרומתן תרומה והא תנינן חמשתי אחרנייתא ולא תניתה עמהן הוי סופך מימר דר' יוסי היא אלו צריך דיקדוק על לבבך על לבבכם עשב בשדך ואבדתם מהרה הכנף פתיל אתכם מארץ ר' חנינא בשם ר' אחא אשר נשבע ה' רבי שמואל בר חנינא בשם ר' הושעיא יוצר אור ובורא חושך דלא יימר יוצר אור ובורא נוגה ר' חגיי בשם ר' אבא בר זבדא שם שרו לך דלא יימר שם הללו לך רבי לוי רבי אבדימ' דחיפ' בשם ר' לוי בר סיסי צרי' להתיז למען תזכרו ר' יונה בשם רב חסדא צרי' להתיז כי לעולם חסדו

תנא אין מעבירי' לפני התיבה לא חיפנין ולא בישנין ולא טיבעוני' מפני שהן עושי' היהין חיתין ועיינין אאין אם היה לשונו ערוך מותר

פיס' הקורא למפרע לא יצא ר' יונה אמ' תנא רב נחמן בר אדא ר' יוסי אומר תנא נחמן סבא והיו בדרך הוייתן יהו תני אף בהלל ובקריא' המגילה כן ניחא בקריאת המגילה דכתיב בה ככתבם ברם בהלילא בגין דכתי' ממזרח שמש ועד מבואו מהולל שם ה' מה את שמע מינה א"ר אבון עוד היא אמורה על סדר בצאת ישראל ממצרי' לשעבר לא לנו ה' לא לנו לדורות הללו אהבתי כי ישמע ה' את קולי לימות המשיח אסרו חג בעבותים לימות גוג ומגוג אלי אתה ואודך לעתיד לבוא

ר' אחא בשם ר' יהוש' בן לוי אף מי שהתקי' את התפילה הזאת על הסדר התקינה שלש ברכות ראשונות ושלש ברכו' האחרונות שבחו של מקום והאמצעיות צרכן של בריות חנינו דיעה חננתנו דיעה רצה תשובתינו רצית תשובתינו סלח לנו סלחת לנו גאלינו גאלתנו רפא חליינו ריפית חליינו ברך שנותינו בירכ' שנותינו קבצינו קיבצתנו שופטינו בצדק שפטתנו בצד' הכנע קמינו הכנע' קמינו צדקינו במשפט צידקתנו בנה ביתך ושמע עתירתינו ורצינו בתוכו לית צורכוה דבנה ביתך ושמע עתירתינו ורצינו בתוכו אלא כמה דאישתעי קרייא כן אשתעייא מתניתא והביאותים אל הר קדשי ושימחתים בבית תפילתי

א"ר ירמיה מאה ועשרים זקנים ומהם שמונים וכמה נביאים התקינו את התפילה הזאת ומה ראו לסמוך האל הקדוש לחונן הדעת על שם והקדישו את קדוש יעקב מה כתי' בתריה וידעו תועי רוח בינה דיעה לתשובה השמן לב העם הזה ואזניו הכבד ועיניו השע וגו' עד ולבבו יבין ושב תשוב' לסליחה וישוב אל ה' וירחמהו ואל אלהינו כי ירבה לסלוח סליחה לגאולה הסולח לכל עווניכי הרופא לכל תחלואיכי הגואל משחת חייכי

ויאמ' רופא חולים קדמיי א"ר אחא מפני מה התקינו גואל ישראל ברכה שביעי' ללמדך שאין ישראל נגאלין אלא בשביעית ר' יונה בשם ר' אחא שיר המעלות בשוב ה' את שבות ציון שירה שביעית היא להודיעך שאין ישראל נגאלי' אלא בשביעית

א"ר חייא בר אבא מפני מה התקינו רופא חולים ברכה שמינית כנגד המילה שהיא לשמנה על שם בריתי היתה אתו החיים

א"ר אלכסנדרי מפני מה התקינו מברך השנים ברכה תשיעי' כנגד קול ה' שובר ארזים שהוא עתיד לשבר כל בעלי שערים

ר' לוי בשם ר' אחא בר חנינא מה ראו לסמוך מברך השנים למקבץ נדחי ישראל על שם ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו ופיריכם תשאו לעמי ישראל למה כי קרבו לבוא נתקבצו הגליות והדין נעשה הזידי' נכנעין והצדיקים שמחים ותני עלה כולל של מינים ושל רשעים במכניע זדים ושל גרים ושל זקינים במבטח לצדיקים ושל דוד בבונה ירושלים

אחר ישובו בני ישראל ובקשו את ה' אלהיהם ואת דוד מלכם רבנן אמרי אהן מלכא משיחא אין מי חייא הו' דוד שמיה אין מי דמבייא הוא דוד שמיה א"ר תנחומ' אנא אמרית טעמא ועושה חסד למשיחו לדוד רבי יהושע בן לוי אמר צמח שמו ר' יודן בריה דרבי אייבו אמר מנחם שמו אמ' חנניה בריה דר' אבהו ולא פליגי' חושבניה דהדין בחושבניה דהדין הו' צמח הוא מנחם ודא מסייעא להו דמר ר' יודן בריה דרבי אייבו עובדא הוה בחד יהודאי דהוה קאים דדי געת תורתיה קומוי עבר חד ערביי ושמע קלה א"ל בר יודאי בר יודאי שרי תורך ושרי קנקנך דהא חריב בית מוקדש' געת זמן תניינות א"ל בר יודאי יודאי קטור תוריך וקטור קנקניך דהא יליד מלכא משיחא א"ל מה שמיה מנחם א"ל ומה שמיה דאבוי א"ל חזקיה אמ' ליה מן הן הוא א"ל מן בירת מלכא דבית לחם יהודה אזל זבין תורוי וזבין קנקנוי ואיתעביד זבין לבדין למיינוקא והוה עייל קרייה ונפקא קיריה עד דעל לההוא קרתא והויין כל נשייא זבנן ואימה דמנחם לא זבנה שמע קלן דנשייא אמרי' אימיה דמנחם אימיה דמנחם איתיי זובנין לברך אמר' בעייא אנא מיחנקוניה סנאיהון דישראל דביומא דאיתיליד איחרוב בית מוקדשא אמר לה רחיציא אנן דברגליה חריב וברגליה מתבניי אמרה ליה לית לי פריטין אמר לה והוא מה איכפת ליה איתיי זובנין ליה אין לית קומך יומ' דין בתר יומי' אנא אתי ונסיב בתר יומין עאל לההוא קרת' א' לה מהו מיינוקא עביד אמר' ליה מן שעתא דחמיתני אתון רוחין ועלעולי' וחטפיניה מן ידיי א"ר בון מה לנו ללמוד מן הערבי הזה ולא מקר' מלא הוא והלבנון באדיר יפול מה כתי' בתריה ויצא חוטר מגזע ישי

א"ר תנחומא מפני מה התקינו שומע תפילה ברכה חמש עשרה כנגד ה' למבול ישב שהו' כולה את הפורענו' מלבוא לעולם עבוד' להודייה זובח תודה יכבדנני ושם דרך אראנו בישע אלהים וחותם בשלום שכל הברכות חותמיהן שלום א"ר שמעון בן חלפותא אין לך כלי שמחזיק ברכה יותר מן השלום ומה טעם ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום

קרא וטעה יחזור למקום שטעה טעה בין כתיבת הראשונה לשנייה חוזר לכתיבת הראשונ' טעה ואינו יודע היכן טעה יחזור כבתחילה למקום הברור לו

דלמא ר' חייא רבי יסא רבי אמי סלקון מיעבד גנוניה דר' אלעזר שמעין קליה דרבי יוחנן אי מחדית מילה אמרין מן נחית שמע לה מיניה אמרין וייחות ר' אלעזר דהוא זריז סגין נחית וסליק אמר לון כן אמר רבי יוחנן קרא ומצא עצמו בלמען חזקה כוין

ר' ליא ר' יסה בשם ר' אחא רובא נתפלל ומצא עצמו בשומע תפילה חזקה כוין

רבי ירמיה בשם רבי אלעזר נתפלל ולא כוין לבו אם יודע שהוא חוזר ומכוין את לבו יתפלל ואם לאו אל יתפלל א"ר חייא רובא אנא מן יומיי לא כיונית אלא חד זמן בעי מכוונה והרהרית בלבי ואמרית מאן עליל קומי מלכא קדמי ארקבסה אי ריש גלותא שמואל אמר אנא מנית אפרוחיא רבי בון בר חייא אמר אנא מנית דימוסיא א"ר מתניה אנא מחזק טיבו לראשי דכד הוה מטי מודים הוא כרע מגרמיה

הלכה ה

מתני' האומני' קורין בראש האילן או בראש הנדבך מה שאין רשאין לעשו' כן בתפילה מני מתניתה הפועלי' קורין בראש האילן והאומנין בראש הנדבך ותני כן מתפללי' בראש הזית ובראש התאנ' הא בשאר כל האילנו' יורד ומתפלל למטן ובעל הבית לעולם יורד ומתפלל למטן ולמה בראש הזית ובראש התאינ' ר' אבא ור' סימון תרויהו' אמרי' מפני שטרחות' מרוב' תני הכתף אף על פי שמשאו על כתיפו הרי זה קור' את שמ' אבל לא יתחיל לא בשע' שהו' פורק ולא בשע' שהו' טוען מפני שאי' לבו מיושב בין כך ובין כך אל יתפלל עד שעה שיפרוק ואם היה עליו משאוי של ארבעת קבין מותר א"ר יונתן והוא ששיקל מהו ששיקל תרין חלקי' לחורויי וחד לקומויי תני לא יהא מרמז בעיניו וקורא תני הפועלין שהיו עושין מלאכה אצל בעל הבי' הרי אילו מברכין ברכה ראשונ' וכוללין של ירוש' ושל ארץ וחותמין בשל ארץ אבל אם היו עושין עמו בסעודן או שהי' בעל הבית אוכל עמהן הרי אילו מברכין ד' א"ר מנא זאת אומר' שאסור לעשות מלאכה בשעה שיברך דלכן מה אנן אמרין יעשה מלאכה ויברך רבי שמואל בר רב יצחק בשם רב חונה לא יעמוד אדם ויתפלל ומין מטבע בידו לפניו אסור לאחריו מותר ר' יסא היה צוררן ותופשן בידו ולמדת הדין א"ר יצח' וצרת הכסף בידך ובלבד בידך ר' יוסי בר אבון הורי לרבי הלל חתניה כן

רבי חזקיה ור' יעקב בר אחא הוו יתבין בחד אתר והוה גבי ר' יעקב בר אחא פריטין אתת ענתא דצלותא ושרתון ויהבון לר' חזקיה קטר פורתיה לפורתיה ושרתון וערק א"ל ומה בידך

א"ר חנינא אף מי שהיו מימיו על כתיפו הרי זה קורא את שמע ומתפלל רב חונא אמר קרית שמע ותפילה אינן צריכות כוונה א"ר מנא קשייתה קומי רבי פינחס ואפילו תימר קרית שמע צריכה כוונה תפילה אינ' צריכ' כוונה א"ר יוסי קיימתי' כיי דמר ר' יעקב בר אחא בשם ר' יוחנן הגיעוך סוף מלאכ' המים שאינם מחוורים דבר תורה

הלכה ו

מתני' חתן פטור מקרית שמע לילה הראשון עד מוצאי שבת אם לא עשה מעש' מעש' ברבן גמליאל שנשא וקר' לילה הראשון אמרו לו תלמידיו לימדתנו רבינו שחתן פטור אמ' להם איני שומע לכם לבטל ממני מלכות שמים אפילו שעה אחת ר' אלעזר בן אנטיגנס בשם ר' אליעז' בי ר' ינאי זאת אומרת שמותר לבעול בעילה בתחילה בשבת א"ר חגיי קומי ר' יוסה תיפתר באלמנה שאינה עושה חבורה אמר ליה והא תנינן ארבעה לילות אית לך למימר ארבע' לילות באלמנה אמר רבי יעקב בר זבדי קשייתה קומי רבי יוסי מה בינה לבין שובר את החבית לאכול ממנה גרוגרות אמר ליה ומור דבתרה ובלבד שלא יתכוין לעשותה כלי וכאן שמתכוין לעשותה בעולה כמי שמתכוי' לעשותה כלי רב יצחק בר רב משירשיא או מקשי מה בינה למיפיס מורסא בשבת א"ר ומור דבתרה ובלבד שלא יתכוין לעשותה פה וכאן מתכוי' שהוא מתכוין לעשותה בעולה כמי שהוא מתכוין לעשותה כלי תני לא יבעול אדם בעילה לכתחילה בשבת מפני שהוא עושה חבורה ואחרים מתירין א"ר יוסי בי ר' אבון טעמון דאחרי' למלאכתו הוא מתכוין מאיליה נעשה חבורה

אסי אמר אסור בנימן גנזכייה נפק ומור משמי' דבר מותר שמע שמואל ואיקפד עילוי ומית עילוי וקרי ברוך שנגפו ועל רב קר' לא יאונ' לצדיק כל און

שמואל אמ' כל ההיא הילכת' דרישיה דפירק' אחרייא דנידה להלכה אבל לא למעשה רבי יניי ערק אפילו מתינוקת שלא הגיע זמנה לראות ונישאת בעון קומוי רבי יוחנן מהו לבעול בעילה שנייה אמרין לתלו' בדם המכה לא הורי ולבעול בעילה שנייה הוא מורייא מה צריכה לה בשבאו ליה ימי הפסק ימי טהרה בנתים א"ר אבהו שושביניה דר' שמעון בר אבא הוינא שאלית לר' אלעז' מהו לבעול בעילה שנייה ושרא ליה דהו' סב' כהדא דשמואל דשמואל אמ' פירצה דחוקה נכנסי' בה בשב' אפי' משרת צרורו' א"ר חגי שושביניה דר' שמו' קפודקיא הוינ' שאילית לר' יאשיה ושרע מיניה שאילית לר' שמו' בר רב יצחק א"ל מעת' איזה דם נידה ואי זה דם בתולי' תני כלה אסור' לבית' כל שבע' ואסו' ליטול ממנה כוס של ברכה דברי ר' אליעזר מ"ט דר' אליעזר אי איפשר שלא יצא דם נידה עם דם בתולי'

הלכה ז

מתני' רחץ לילה הראשון שמתה אשתו אמרו לו תלמידיו לימדתנו רבינו שאבל אסו' לרחוץ אמ' להן איני כשאר כל אד' איסטניס אני

מאן תנא אבל אסור ברחיצ' כל שבעה ר' נתן ר' אמי הוה ליה עובדא ושאל לר' חייא בר בא והורי ליה כל שבעה כר' נתן ר' יוסי הוה לי' עובדא ושאל לר' בא בר כהן לגבי ר' אחא א"ל לא כן אלפך ר' אמי הוה ליה עובדא ושאל לריש לקיש והורי ליה כר' נתן כל שבעה א"ל דילמא תרין עובדין אינון אנן אמרין ליה על דר' חייא בר בא ואתון אמרין ליה על דריש לקיש ועוד מן הדא ר' חמא אבוי דר' אושעיא הוה ליה עובדא שאל לרבנן ואסרון

ר' יוסי בעי איילן רבנן רבנן דהכא או רבנן דרומיא אין תימר רבנן דהכא ניחא אין תימר רבנן דרומיא רברבייא קומוי והוא שאל לזעירייא אין תימר רבנן דרומייא אינון שריין ואינון אסרין דתני מקום שנהגו להרחיץ אחר המיטה מרחיצין ובדרום מרחיצין

א"ר יוסי בי ר' אבון מי שהוא מתיר את הרחיצה הזאת עושה אותה באכילה ושתייה הדא דתימר ברחיצה של תענוג אבל ברחיצה שאינה של תענוג מותר כהדא דשמואל בר אבא עלו בו חטטין אתון שיילון לר' יסא מהו דיסחי אמר לון דלא יסחי מיית הוא אין בעי אפי' בתשע' באב אין בעי אפי' ביום הכיפורי'

ר' יוסי בר' חנינא ראו אותו טובל אם לקירויו לא ידעין אם להקר גופו שאין רחיצת צונין רחיצה לא ידעין

הורי ר' בא כהין תניא הורי ר' אחא בבא מן הדרך והיו רגליו קיהות עליו שמות' להרחיצן במים תני אבל ומנודה שהיו מהלכין בדרך מותרין בנעילת הסנדל לכשיבואו אל העיר יחלוצו וכן בתשע' באב וכן בתעני' ציבור

תני במקום שנהגו לשאול אבילים בשבת שואלין ובדרום שואלין ר' הושעיא רובא אול לחד אתר וחזא אביליא בשובתא ושאיל בון אמר לון אני איני יודע מנהג מקומכם אלא שלום עליכ' כמנהג מקומינו

ר' יוסי בי ר' חלפת' משבח בדר' מאיר קומי ציפוראי אדם גדול אדם קדוש אדם צנוע חד זמן חמא אבילייא בשובתא ושאל בון אמרין ליה אהן דאת מתני שבחיה אמר לון מה עיסקיה אמרין ליה חמא אבילייא בשובתא ושאל בון אמר לון בעאי אתון מידע מהו חיליה בא להודיעכם שאין אבל בשבת הדא היא דכתי' ברכת ה' היא תעשיר זו ברכת שבת ולא יוסיף עצב עמה זו אבילות כמ' דתימא נעצב המלך על בנו

הלכה ח

מתני' וכשמת טבי עבדו קיבל עליו תנחומין אמרו לו לא לימדתנו רבינו שאין מקבלין תנחומין על העבדים אמר ליה אין טבי עבדי כשאר העבדים כשר היה הא בני חורים אחרים מקבלין תנחומין עליהן כיני מתנייתה אין מקבלין תנחומין על העבדים

תני מעשה שמתה שפחתו של רבי אליעזר ונכנסו תלמידיו לנחמו ולא קיבל נכנס מפניהם לחצר ונכנסו אחריו לבית ונכנסו אחריו אמר להן כמדומה הית שאתם ניכוין בפושרין ואי אתם נכוין אפילו ברותחין והלא אמרו אין מקבלין תנחומין על העבדים מפני שהעבדים כבהמה אם על בני חורין אחרים אין מקבלין תנחומין כל שכן על העבדים מי שמת עבדו או בהמתו אומ' לו המקום ימלא חסרונך

כד דמך ר' חייא בר אדא בר אחתיה דבר קפרא קביל ר"ל עילוי דהוה רביה נימ' תלמידיה דבר נשא חביב עליה כבריה עאל ואיפטר עילוי דודי ירד לגנו לערוגת הבושם לרעות בגני' לא צורכה אלא דודי ירד לגנו לרעו' בגני' דודי זה הקדוש ברוך הוא ירד לגנו זה העולם לערוגת הבושם אילו ישר' לרעות בגנים אילו אומות העולם וללקוט בשושנים אילו הצדיקים שמסלקן מביניהן משלו משל למה הדבר דומה למלך שהיה לו בן והיה חביב עליו יותר מדאי מה עשה המלך נטע לו פרדס בשעה שהיה הבן עושה רצונו של אביו היה מחזר בכל העולם כולו ורואה אי זו נטיעה יפה בעולם ונוטעה בתוך פרדיסו ובשעה שהיה מכעיסו היה מקצץ כל נטיעותיו כך בשעה שישראל עושי' רצונו של הקדוש ברוך הוא מחזר בכל העולם כולו ורואה אי זה צדיק באומו' העולם ומביאו ומדבקו לישר' כגון יתרו ורחב ובשעה שהן מכעיסין אותו היה מסלק הצדיקי' שביניהן

דלמ' ר' חייא בר אבא וחבורתיה ואית דמרין ר' יוסי ביר' חלפתא וחבורתיה ואית דמרין ר' עקיב' וחבורתיה הוו יתבין לעיי באוריתא תחות חדא תאינה והוה מרא דתאינת' קריץ ולקיט לה בכל יום אמרי' שמא הו' חושדיני נחלוף את מקומינו למחר אתיא מרה דתאינת' גבון אמ' לון מריי אף חדא מצוה דהויתן נהיגי' ועבדין עמי מנעתונ' מיני אמרון ליה אמרי' דילמ' דאחשד לן בצפרא אתי מודעא יתהון זרחה עליו החמה והתליעו תאינותיה באותה שעה אמרו בעל התאנה יודע אימתי עונתה של תאינה ללקוט והיה לוקטה כך הקדוש ברוך הוא יודע אימתי עונתן של צדיקים לסלק מן העולם והוא מסלקן

כד דמך רבי בון בר רבי חייא על רבי זעירא ואפטר עילוי מתוקה שנת העובד ישן אין כתיב כאן אלא אם מעט אם הרבה יאכל למה היה רבי בון בר' חייא דומה למלך ששכר פועלים הרבה והיה שם פועל אחד והיה משתכר במלאכתו יותר מדאי מה עשה המלך נטלו והיה מטייל עמו ארוכות וקצרות לעיתותי ערב באו אותם פועלים ליטול שכרן ונתן לו שכרו עמהן משלם והיו הפועלים מתרעמין ואומרי' אנו יגענו כל היום וזה לא יגע אלא שתי שעות ונתן לו שכרו עמנו משלם אמר להן המלך יגע זה לשתי שעות יותר ממה שלא יגעתם אתם כל היום כולו כך יגע רבי בון בתורה לעשרים ושמונה שנה מה שאין תלמיד וותיק יכול ללמד למאה שנה

כד דמך רבי סימון בר זביד עאל רבי ליא ואפטר עילוי ארבעה דברים תשמישו של עולם וכולן אם אבדו יש להן חליפין כי יש לכסף מוצא ומקום לזהב יזוקו ברזל מעפ' יוקח ואבן יצוק נחושה אילו אם אבדו יש להן חליפין אבל תלמיד חכם שמת מי מביא לנו חליפתו מי מביא לנו תמורתו והחכמה מאין תמצא ואי זה מקום בינה ונעלמה מעיני כל חי

א"ר לוי מה אם אחי יוסף על שמצאו מציאה יצא לבם דכתיב ויצא לבם אנו שאבדנו את ר' סימון בר זביד על אחת כמה וכמה

כד דמך רבי לוי בר סיסי על אביו דשמואל ואפטר עילוי סוף דבר הכל נשמע את האלהים ירא למה היה לוי בן סיסי דומה למלך שהיה לו כרם והיו בו מאה גפנים והיו עושו' כל שנה ושנה מאה חביות של יין עמד על חמשים עמד על ארבעים עמד על שלשים עמד על עשרי' עמד על עשר עמד על אחד והיה עושה מאה חביות של יין והיה אותו הגפן חביב עליו ככל הכרם כולו כך היה רבי לוי בר סיסי חביב לפני הקדוש ברוך הוא ככל אדם הדא הוא דכתיב כי זה כל האדם כי זה ככל האדם

כהנא הוה עולם סגין כד סליק להכא חמתיה חד בר פחין אמר ליה מה קלא בשמיא אמר ליה גזר דיניה דההוא גברא מיחתם וכן הוות ליה ומתפגע ביה חמתיה חד חרן אמ' ליה מה קלא בשמיא אמר ליה גזר דיניה דההוא גברא מיחתם וכן הוות ליה אמר מה סליקית מזכי ואנא איחטי מה סליקית למיקטלה בני ארעא דישראל ניזול וניחות לי מן הן דסליקית אתא לגבי רבי יוחנן א"ל בר נש דאימיה מבסרא ליה ואיתתיה דאבוהי מוקרא ליה להן ייזיל ליה א"ל ייזיל להן דמוקרין ליה נחת ליה כהנא מן הן דסלק אתון אמרין ליה לר' יוחנן הא נחית כהנא לבבל אמר מה הוה מיזל ליה דלא מיסב רשותא אמרין ליה ההיא מילתא דאמר לך היא הוה נטילת רשות דידיה

רבי זעירא כד סלק להכא אזל אקיז דם אזל בעי מיזבון חדא ליטרא דקופד מן טבחא א"ל בכמה הדין ליטרת' א"ל בחמשין מניי וחד קורסם א"ל סב לך שיתין ולא קביל עילוי סב לך ע' ולא קביל עילוי סב לך פ' סב לך צ' עד דמטא מאה ולא קביל עילוי א"ל עביד כמנהגך ברומשא נחית לבית וועדא אמר לון רבנן מה ביש מנהגא דהכא דלא אכיל בר נש ליטרא דקופד עד דמחו ליה חד קורסם אמרין ליה ומה הוא דין אמ' לון פלן טבחא שלחון בעיי מייתיתיה ואשכחון ארוניה נפקא אמרין ליה ר' כל הכין אמר ליה וייתי עליי דלא כעסית עילוי מי סברת דמנהגא כן

ר' יסא כד סליק להכא אזל ספר בעי מסחי באהן דימוסן דטיבריא פגע ביה חד ליצן ויהב ליה פורקדל חד א"ל עד כדון עונקתיה דההוא גברא רפיא והוה ארכונא קאים דאין אחד ליסטיס ואזל קם ליה גחיך כל קבליה א"ל ארכונ' מאן הו' עמך תלה עינוי וחמא דהוא גחיך אמר ליה אהן דגחיך הוא עמי נסביה ודניה ואודי ליה על חד קטיל מי נפקין תרויהון טעינין תרתי שרין דעבד רבי יסא מסחי א"ל ההוא עונקתא דהות רפיא כבר שנצת אמר ליה ביש גדא דההוא גברא ולא כתיב ועתה אל תתלוצצו פן יחזקו מוסריכם

רבי פינחס רבי ירמיה בשם רבי שמואל בר רב יצחק קשה היא הליצנות שתחילתה ייסורין וסופן כלייה תחילתה ייסורין דכתיב ועתה אל תתלוצצו פן יחזקו מוסריכם וסופן כלייה דכתיב כי כלה ונחרצה שמעתי מאת ה' צבאות על כל הארץ

הלכה ט

מתני' חתן אם רוצה לקרות את שמע בלילה הראשון קורא רבן שמעון בן גמליאל אומ' לא כל הרוצ' ליטול לו את השם יטול תני כל דבר שהוא של צער כל הרוצה לעשות עצמו יחיד עושה תלמי' חכם עושה ותבוא לו ברכה וכל דבר שהוא של שבח לא כל הרוצ' לעשות עצמו יחיד עושה תלמיד חכם עושה אלא אם כן מינו אותו פרנס על הציבור

תני מסתלקין לצדדין מפני יתידות דרכים ובשעה שהוא משתקע אפילו בשדה שהיא מליאה כורכמין א"ר אבהו מעשה ברבן גמליאל ורבי יהושע שהיו בדרך והיו מסתלקין לצדדין מפני יתידות דרכי' וראו את ר' יהוד' בן פפוס שהיה משתקע ובא כנגדן אמר רבן גמליאל לרבי יהושע מי הוא זה שמראה עצמו באצבע אמר לו יהודה בן פפוס הוא שכל מעשיו לשום שמים א"ל ולא כן תני כל דבר שהוא של שבח לא כל הרוצה לעשות עצמו יחיד עושה תלמיד חכם עושה אלא אם כן מינו אותו פרנס על הציבור אמר ליה והא תני כל דבר של צער כל הרוצה לעשות עצמו יחיד עושה תלמיד חכם עושה ותבוא עליו ברכה א"ר זעירא ובלחוד דלא יבזה חורנין

דלמא ר' יסא ור' שמואל בר רב יצחק הוו יתבין אכלין בחדא מן אילין כנישת' עליית' אתת עונתה דצלותא וקם ר' שמואל בר רב יצחק מצלייא א"ל רבי מיישא לא כן אלפן ר' אם התחילו אין מפסיקין ותני חזקיה כל מי שהוא פטור מדבר ועושהו נקרא הדיוט א"ל והא תנינן חתן פטור חתן אם רוצה א"ל ולא דרבן גמליאל היא א"ל יכיל אנא פתר כר"ג דרבן גמליאל אמר איני שומע לכם לבטל ממני מלכות שמים