פרק ב' [1]
משנה א
כהן גדול דן ודנים אותו מעיד ומעידים אותו וחולץ וחולצים לאשתו ומיבמים את אשתו אבל הוא אינו מיבם מפני שהוא אסור באלמנה מת לו מת אינו יוצא אחר המטה אלא הן נכסים והוא ניגלה הן ניכנסין והוא ניגלה ויוצא עמהן עד פתח העיר דברי ר' מאיר ר' יהודה אמ' אינו יוצא מן המקדש שנ' ומן המקדש לא יצא
משנה ב
כשהוא מנחם אחרים דרך כל העם עוברים זה אחר זה והממונה ממצעו בינו לבין העם כשהוא מתנחם מאחרים כל העם אומרין לו אנו כפרתך והוא אומ' תתברכו מן השמים וכשמברין אותו כל העם מסובין על הארץ והוא מסב על הספסל
משנה ג
המלך לא דן ולא דנין אותו לא מעיד ולא מעידים אתו לא חולץ ולא חולצין לאשתו לא מיבם ולא מייבמים לאשתו ר' יהודה או' אם רצה לחלוץ וליבם זכור לטוב אמרו לו אם רצה אין שומעין לו ואין נושאין את אלמנתו ר' יהודה או' נושא הוא המלך אלמנתו של מלך שכן מצינו בדוד שנשא אלמנתו של שאול שנ' ואתנה לך את בית אדוניך ואת נשי אדוניך בחיקך
משנה ד
מת לו מת אינו יוצא מפתח פלטורין שלו ר' יהודה אומ' אם רצה לצאת אחר המטה יצא שכן מצינו בדויד שיצא אחר מיטתו של אבנר שנ' והמלך דוד הולך אחרי המטה אמרו לו לא היה הדבר אלא לפייס וכשמברים אתו כל העם מסובין על הארץ והוא מסב על הדרגש
משנה ה
ומוציא למלחמת הרשות על פי בית דין של שבעים ואחד ופורץ לעשות לו דרך ואין ממחין בידו דרך המלך אין לה שיעור וכל העם בוזזין ונותנין לפניו והוא נוטל חלק בראש
משנה ו (משנות ו', ז' וח' צורפו להלכה אחת בתלמוד הירושלמי)
לא ירבה לו נשים אלא שמונה עשרה ר' יהודה או' מרבה הוא לו ובלבד שלא יהו מסירות את לבו ר' שמעון אומ' אפילו אחת והיא מסירה את לבו הרי זה לא ישאנה אם כן למה נאמ' לא ירבה לו נשים אפילו כאביגיל
משנה ז (משנות ו', ז' וח' צורפו להלכה אחת בתלמוד הירושלמי)
לא ירבה לו סוסים אלא כדי מרכבתו וכסף וזהב לא ירבה לו אלא כדי ליתן אפסנייא וכותב לו ספר תורה לשמו יוצא למלחמה ו היא עמו ניכנס והיא עמו ויושב בדין והיא אצלו מיסב והיא כנגדו שנ' והיתה עמו וקרא בו כל ימי חייו
משנה ח (משנות ו', ז' וח' צורפו להלכה אחת בתלמוד הירושלמי)
אין רוכבין על סוסו ואין יושבין על כסאו ואין משתמשין בשרביטו ואין רואין אותו ערום אלא כשהוא מיסתפר ולא בבית המרחץ שנ' שום תשים עליך מלך שתהא אימתו עליך
[1] לפי כ"י קויפמן.