עדי נוסח

לא נמצאו

מקבילות

לא נמצאו

מקצת עדי נוסח עקיפים

לא נמצאו

סוגה

מימרה

עיון קצר באגדה

הרקע ההלכתי של האגדה עוסק בשאלת בדיקת מהימנותו של הנביא, במילים אחרות, מהי הדרך לדעת אם הנביא הינו נביא אמת או נביא שקר. בשאלה זו יש להתלבט בעיקר ביחס לנביא בתחילת דרכו כשעדיין אין בידו להוכיח את אמינותו.

מובאת הצעה כי על הנביא לתת אות או מופת לשם הוכחת אמינותו. קביעה זו מקובלת על חכמים, ואין חולק עליה, אך לשאלת בדיקת אמינותם של שני נביאים שהתנבאו כאחת^[1] או של שני נביאים המתנבאים בכרך אחד^[2] חלוקים רבי הושעיה ורבי יצחק. אחד מהם סבר כי גם במקרה זה חייב הנביא להביא אות ומופת, ואילו השני סבר כי אינו חייב.

אחד החכמים הקשה על הקביעה כי רק נביא בתחילת דרכו חייב להביא אות ומופת להוכחת אמינותו מסיפורו של הנביא ישעיהו המנבא למלך חזקיהו על הארכת ימי חייו. המלך ביקש אות להתגשמותה 'וַיֹּאמֶר חִזְקִיָּהוּ אֶל יְשַׁעְיָהוּ מָה אוֹת כִּי יִרְפָּא יְהֹוָה לִי...' (מלכים ב' כ' ח'), וישעיהו הרי נביא ותיק היה.

השיב בר הפלוגתא תשובה המושתתת על דרישתו של מעשה הנביא כעוסק בתחיית המתים, וזאת לאור הדמיון בין המצוי בסיפור לפסוק 'יְחַיֵּנוּ מִיֹּמָיִם בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי יְקִמֵנוּ וְנִחְיֶה לְפָנָיו' (הושע ו' ב'), ונבואה על תחיית המתים מצריכה אות ומופת.

מן הראוי לתת את הדעת כי שאלת בעל הסוגיה מתייחסת כביכול למחלוקת רבי הושעיה ורבי יצחק, בעוד שלמעשה נשאלה בהקשר לקביעה שעליה אין עוררין "והנביא שנתנבא בתחילה. אם נתן אות ומופת שומעין לו ואם לאו אין שומעין לו".

^[1] לפי קרבן העדה, 'שנתנבאו כאחד' משמע האחד מסכים לדברי חברו (קרבן העדה על המקום). לפי הפני משה, שנתנבאו על דבר אחד (פני משה על המקום).

  [2]לפי קרבן העדה, 'בכרך אחד' משמע שכל אחד מעיד על דברי חברו בעל הפני משה,אינו רואה צורך בעדות נביא אחד על דברי חברו ולדעתו די בהימצאות שני נביאים בכרך  בכדי למנוע נבואת שקר.