עדי נוסח

לא נמצאו

מקבילות

בבלי  סנהדרין דף פט סוף ע"א ותחילת ע"ב (בשינויים)

ויקרא רבה (מרגליות) פרשת אמור פרשה כו (לשורות 13-23)^[1]

מקצת עדי נוסח עקיפים

לא נמצאו

סוגה

מדרש ומימרה

עיון קצר באגדה

האגדה מרחיבה את הסיפור המקראי העוסק באחאב, ביחסו לנבואת אחד מבני הנביאים וביחסו לבן הדד, מלך ארם,^[2] ומדגימה על פיו את הלכת המשנה.

באגדה שלושה חלקים: חלק אחד עניינו הנבואה לאחאב; חלק שני מוסבר מנין ניתן ללמוד לפי הנבואה שאסור היה לו לאחאב לחוס על בן הדד, לכרות עימו ברית ולשלחו לביתו; חלק שלישי עוסק בהתממשות הנבואה לאחאב.

חלק א' (שורות 1 – 11)

חלק זה דורש את המצוי בספר מלכים,^[3] במגמה  לבאר מי הוא המוותר על דברי נביא.^[4] כרקע להסבר המשנה מובא סיפורו של אחאב. הוא לדרישות בן-הדד, מלך ארם, הביס אותו בקרבות בשומרון ובאפק, אך שיחרר אותו משביו ואף כרת עימו ברית. המעשה היה למורת רוחו של הנביא ואפשר כי גם בניגוד לדעתו, כפי שעשוי להשתמע מהופעתו לפני אחאב בדרך ייחודית.^[5]  בסיפור המקראי מתואר שכהכנה למפגש עם אחאב מבקש הנביא מאחד מבני הנביאים להכותו, אך זה מסרב. על סירוב זה מגיב הנביא: 'וַיֹּאמֶר לוֹ יַעַן אֲשֶׁר לֹא שָׁמַעְתָּ בְּקוֹל יְהֹוָה הִנְּךָ הוֹלֵךְ מֵאִתִּי וְהִכְּךָ הָאַרְיֵה וַיֵּלֶךְ מֵאֶצְלוֹ וַיִּמְצָאֵהוּ הָאַרְיֵה וַיַּכֵּהוּ' (מלכים א' כ' ל"ו).

להבנתם של חז"ל האחד מבני הנביאים הוא חברו של מיכיהו בן ימלה.^[6] כיוון שסרב להכות את חברו הנביא עבר על דין המשנה '... והמוותר על דברי נביא' ולפי המשנה העונש על כך '... מיתתו בידי שמים'.

שני החלקים הבאים  מתייחסים לסיפור המקראי.

חלק ב' (שורות 12 – 19)

מגמת בעל האגדה לבאר כיצד מובן שהנביא אסר על אחאב לשחרר בן הדד, מלך ארם, משביו ולכרות עימו ברית.

את התשובה לשאלה זו מוצא בעל האגדה בכפילות המילה 'וַיֹּאמֶר' המצויה בפסוק: ' וַיִּגַּשׁ אִישׁ הָאֱלֹהִים וַיֹּאמֶר אֶל מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר כֹּה אָמַר יְהֹוָה...' (מלכים א' כ' כ"ח). את כפילות המילה דורש בעל האגדה כעוסקת בשתי אמירות.^[7]

-          הראשונה הינה לא לחוס ולחמול על בן הדד מלך ארם

-          השנייה מצויה בהמשכו של הפרק (פס' מב) " וַיֹּאמֶר אֵלָיו כֹּה אָמַר יְהֹוָה יַעַן שִׁלַּחְתָּ אֶת אִישׁ חֶרְמִי מִיָּד...'.

חלק ג' (שורות 22 – 28)

בחלק זה של האגדה מבוארים שני עניינים:

א. הסיבה בשלה כועס איש האלוהים על שחרורו של בן הדד

איש האלוהים מתייחס לכינוי שנתן המספר המקראי לבן הדד – 'אִישׁ חֶרְמִי'. כך מכונה אדם שהוטל עליו חרם מהאל, ונגזרה עליו השמדה^[8] ומסיבה זו אין לשחררו. הדרשן הוסיף סיבה בגללה אין לשחרר את בן הדד, וזאת על ידי שימוש במשמעות הנוספת של המילה 'חרם' – רשת דייגים.^[9] לדרך דרשה זו הביא הנביא את 'תסכולו' של האל שהתאמץ ופרש לפני בן הדד "מצודות וחרמים"  ללוכדו, ואילו אחאב שיחררו ושלחו חזרה לארצו.

ב. עונשו של אחאב

הנביא הזועם ניבא לאחאב: 'וְהָיְתָה נַפְשְׁךָ תַּחַת נַפְשׁוֹ וְעַמְּךָ תַּחַת עַמּוֹ (שם פס' מב). בעל האגדה בדק את חלקו הראשון של העונש  ודרשו כמתייחס לנפילת אחאב בקרב: "וְאִישׁ מָשַׁךְ בַּקֶּשֶׁת לְתֻמּוֹ וַיַּכֶּה אֶת מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל בֵּין הַדְּבָקִים וּבֵין הַשִּׁרְיָן..."  (מלכים א' פרק כ"ב ל"ד).^[10]

נמצא כי חלקה הראשון של הנבואה התקיים במות אחאב, אך כיצד יש להבין את הסיפא הטוענת ל'וְעַמְּךָ תַּחַת עַמּוֹ'. בעל האגדה הביא מדרש של רבי יוחנן בשמו של רבי שמעון בר יוחאי המספק תשובה גם לשאלה בדבר דרך הופעתו  של בן הנביאים בפני אחאב כאשר הוא מוכה ופצוע. 'וְעַמְּךָ תַּחַת עַמּוֹ'. שכן אותה הטיפה (של דם) שיצאה מאותו צדיק (בן הנביאים) כאשר ביקש שיכוהו היא שכיפרה על כל ישראל.

[1] מקבילות נוספות לעניין חזרה כפולה על "ויאמר" ניתן למצוא גם ב:  איכה רבה (וילנא) פרשה א מא. מדרש שמואל (בובר) פרשה כד ח'  מדרש תנחומא (ורשא) פרשת אמור סימן ג.

[2] ראו מלכים א' פרק כ'.

[3] מלכים א' כ' ל"ה מ"ג.

[4] סנהדרין פי"א מ"ה.

[5] שיכוהו ויפצעוהו תתבאר להלן בהסבר חלק ב'. הסיבה בשלה בקש בן הנביאים  ראה שם פס' לז'- מא'

[6] חברו של מיכה מוזכר בסוגיה (ראה אגדה ו' והערה 3 במקום) באגדה להלן מובאת הסיבה לאזכורו.

[7] זהות בשיטת דרישת כפילות המילה "ויאמר" ראה גם בויקרא רבה (מרגליות) פרשת אמור (פרשה כו'), איגה רבה(וילנא) , תנחומא (ורשא) פרשת אמור (סימן ג').

[8]קיל, דעת מקרא, פירוש לספר מלכים, עמ' תיא.

[9] בן יהודה ד', ערך 'חרם', עמ' 1768.

[10] אפשר כי  תיאור מותו של אחאב מדגים אף הוא את המצוי במשנה '...המוותר על דברי נביא ... מיתתו בידי שמים...' שכן מעשה אחאב מתבאר בסיפור כפעולה הנעשית בניגוד לדברי הנביא.