עדי נוסח

לא נמצאו

מקבילות

ירושלמי, ברכות פ"ט דף יג ע"ד/ה"ב עמ' 71

מקצת עדי נוסח עקיפים

לא נמצאו

סוגה

סיפור

עיון קצר באגדה

הסיפור מרחיב את המסופר באגדה הקודמת^[6] על יהונתן בן גרשם בן מנשה.^[7]  בשיחה בינו לבין דוד נרמז שעוסק בעבודה זרה מתוך הכרח, ובאגדה זו מתמקדים בדרך שעבד ע"ז כדי להבהיר שלא עסק בה מתוך אמונה אלא לצרכי פרנסה.

רב שמואל בר נחמן הסביר כי יהונתן בן גרשם בן מנשה האריך ימים אף כי היה כהן לעבודה זרה  משום שלא דבק בה אלא עשה בה שימוש לצרכיו. הוא מתאר בהומור דו-שיח בין יהונתן בן גרשם בן מנשה ובין אחד המאמינים. ^[8] לאחר שמציין כי אין האל אוכל ושותה, גם לא מיטיב או מרע, הוא מבקש מאותו מאמין מבולבל שאינו יודע כיצד לעבוד את האל, להביא לו במקום טלה או תור כקרבן לאליל סולת וביצים. מיד לאחר צאתו הוא אוכל בעצמו את המנחה.^[9]  המספר אינו מסתפק בכך ומצטט את דברי יהונתן בן גרשם בן מנשה שאומר 'בגין חיי', כלומר כדי להתפרנס.

אפשר שברקע האגדה מצוי מאבקם של חכמים שמיאנו להשלים עם דרכי פרנסה שאימצו לעצמם אנשים מישראל למרות המצב הכלכלי הקשה במאה השלישית לספירה.^[10] 

^[1]סוקולוף, ערך 'אימר', עמ' 50.

^[2]  סוקולוף, ערך 'פינך', עמ'431.

^[3]  סוקולוף, ערך 'ביעה', עמ' 96.

   נא/ נה קטוע מן אנא /אנה זה בקיטוע רגיל בירושלמי. ערוך השלם ערך נא חלק חמישי עמ' 295.   [4]

[5] סוקולוף, ערך 'בר פחין', עמ' 101. לפי ערוך השלם אוויל ושוטה. (ערוך השלם ב', ערך 'בר פחין', עמ' 180).

^[6] ראו אגדה ג' בהלכה ה פרק זה. ראוי לציין כי במקבילה בברכות הסיפור הזה הוא הפותח. את השנויים שבין הגרסאות אפשר לייחס למגמות שונות של עורכי הסוגיות.

^[7] על נביא זה ראו מלכים א' פרק י"ג. על דמותו של יהונתן בן גרשום בן מנשה ניתן להסיק ממסורת דרך כתיבת שמו המצויה במקבילה שבברכות הנסמכת על הכתוב בשופטים פרק י"ח ל': 'ויהונתן בן גרשום בן מנשה נון תלוי. אם זכה בן משה ואם לאו בן מנשה'.

 [8]תיאור דו-השיח שקיים עם מביאי המנחות לאלילים דומה לאגדה על אברהם אבינו בחנות האלילים של אביו. ראו אליהו רבה (איש שלום) פרשה ו. 

[9] אפשר כי בעל האגדה בחר סולת וביצים כדי להציג את דמותו כדבקה במצוות היהדות, שאינו אוכל בשר שהובא על ידי גוי

  ^[10] יש לתת את הדעת כי האגדה מתארת את יהונתן בן גרשם כעובד עבודה זרה לשם פרנסתו בלבד. לפי שמות  האמוראים הנזכרים באגדה נראה כי חוברה במאה השלישית לספירה כאשר המצב הכלכלי בארץ היה קשה. ראו בר, אגדת יהונתן בן גרשם  בן מנשה, הרקע הראלי. מחקרי  תלמוד ג' (חלק א'), עמ'  86-86.