עדי נוסח

לא נמצאו

מקבילות

לא נמצאו

מקצת עדי נוסח עקיפים

לא נמצאו

סוגה

סיפור דרשני

עיון קצר באגדה

המשנה^[6] מאפיינת נביא השקר כמי שמתנבא על מה שלא שמע, וכמי שמתנבא על מה שלא נאמר לו. התוספתא ^[7]מדגימה את שני הסוגים של נביאי שקר, צדקיה בן כנענה הוא דוגמא למתנבא על מה שלא שמע, וחנניה בן עזור למתנבא על מה שלא נאמר לו.

הסיפור שלפנינו מתבסס על התוספתא, ולפי המצוי בה הוגדר חנניה בן עזור כנביא שקר כיוון שמסר בשוק התחתון את דברי הנביא ירמיהו אותם שמע בשוק העליון, וייחס את הנבואות לעצמו. רבי יהושע בן לוי הטיל ספק אם התופעה המתוארת בתוספתא(שורות 3 – 6). מאפיינת נביאות שקר. לדעתו, מעשיו של  חנניה בן עזור נובעים  מהיותו 'לו-קיבוסת, כלומר, פטפטן.

השגתו של רבי יהושע בן לוי על גרסת הסיפור, כפי שהיא מופיעה במקור התנאי, תמוהה  ופרשנים מייחסים את פערי הגרסאות להיותם מתייחסים לשתי תקופות של נביאות בחיי חנניה בן עזור הראשונה של נבואת אמת והשנייה, כתוצאה ממאבקו עם ירמיהו - נבואת שקר.^[8]

חכמים^[9]השיבו לרבי יהושע בן לוי והסבירו את מעמדו של חנניה בן עזור כנביא שקר לפי הסיפור הדרשני המרחיב את הסיפור המקראי על המחלוקת בינו לבין ירמיהו הנביא בשאלת זמן גאולת ישראל (שורות 7 – 29).

חנניה בן עזור הסתמך על נבואת ירמיהו: 'וְהָיָה כִמְלֹאות שִׁבְעִים שָׁנָה אֶפְקֹד עַל מֶלֶךְ בָּבֶל' וגו' (ירמיהו כ"ה י"ב, כ"ט י'). לפי בעל האגדה הוא חישב את שנות מלכותם של מנשה, אמון ויאשיהו (שורות 9 – 11) ולפי חשבון זה נותרו שנתיים עד לגאולת ישראל. לעומתו ניבא ירמיהו כי עתיד נבוכדנצר לשוב ולקחת בבלה את יתרת כלי המקדש שלא נלקחו בגלות יכניה, והגאולה תגיע רק אחרי שבעים שנה.

בין ירמיהו לחנניה בן עזור התקיים שיח על סימנים לנכונות הנבואה. חנניה בן עזור ביקש מירמיהו סימן לנכונות נבואתו, דבר שאינו יכול לספק כי נבואתו היא לרעה, ואפשר כי האל יחזור בו. חנניה בן עזור סירב להביא סימן לנכונות נבואתו, אף על פי שקיים לנו כי אין האל חוזר בו מהבטחה לטוב. לכן נתן ירמיהו סימן לנכונות נבואתו במישור אחר: 'הַשָּׁנָה אַתָּה מֵת כִּי סָרָה דִבַּרְתָּ אֶל יְהֹוָה' (ירמיהו כ"ח ט"ז), ואכן 'וַיָּמָת חֲנַנְיָה הַנָּבִיא בַּשָּׁנָה הַהִיא בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי' (שם, שם, י"ז).

חנניה בן עזור מת בחודש השביעי הוא תשרי, החודש הראשון בשנה המתחדשת. עולה חשש שמא ייאמר 'ושנת אחרת היתה' (שורה 30), משמע,  ירמיהו לא ניבא נכונה באומרו 'הַשָּׁנָה אַתָּה מֵת...,.על כך אומר בעל האגדה  'ות מר הכין' (שורה 30). הביטוי ניתן להבנה כ'ותאריך כך',^[10]  כלומר, התאריך אכן בשנה אחרת היה, אולם אפשר גם כי 'תאמר כן', כלומר כך אומרים, שנה אחרת היתה. בעל האגדה מעמיד עניין זה על דיוקו, ולדבריו חנניה בן עזור מת בערב ראש השנה כנבואת ירמיהו, אלא שציווה לבניו להסתיר את דבר מותו כדי להעמיד את נבואת ירמיהו כנבואת שקר. כיוון שהסיום הוא מסימני העריכה, מכאן שלדעת בעל האגדה חנניה בן עזור סיים את חייו כנביא שקר.

^[1]ראה סיפורו של צדקיה בן כנענה במלכים א' פרק כ"ב ובדברי הימים ב' פרק י"ח.[1]

^[2]את סיפור חנניה בן עזור ראה בירמיהו כ"ח.[2]

^[3]המילה עניינה גניבת דעת על ידי מעשה ליצנות וכדומה, כאדם שעומד על ראשו כן חנניה בן עזור הופך דברי ירמיה (ערוך השלם ז', ערך 'קיבוסת', עמ' 59). הבנתו של הערוך אינה מתיישבת עם קביעתו של רבי יהושע בן לוי כי חנניה בן עזור היה נביא אמת.  באגדה מופיעה כשתי מילים לו-קיבוסת. לדעת בן יהודה זו טעות, ואין בעברית מילה 'קיבוסת'. המקור היא מילה בלשון הרומית (loquax)'לוקיבס',שמשמעה מרבה מילים, פטפטן (בן יהודה (כרך י"א), ערך 'קבסת', עמ' 5705.

^[4]סוקולוף, ערך 'סם', עמ' 381.[4]

^[5] סוקולוף, ערך 'תומרה', 'תמרה', עמ' 577. [5]

^[6]משנה סנהדרין פי"א מ"ה.[6]

^[7] תוספתא (צוקרמאנדל), סנהדרין פי"ד הי"ד עמ' 437: 'המתנבא מה שלא שמע כצדקיהו בן כנענה והמתנבא מה שלא נאמר לו כחנניה בן עזור שהיה שומע דברים מפי ירמיהו הנביא שהוא היה מתנבא בשוק העליון וחוזר הוא ומתנבא בשוק התחתון'.

^[8]ראו קורבן העדה ופני משה.[8]

^[9]אמ' לי" יש להניח כי הכוונה אמרו חכמים לריב"ל.[9]

^[10]סוקולוף, ערך 'תומרה', 'תמרה', עמ' 577.[10]