header2

דברי תורה, דברי סופרים, נביאים וזקנים – אגדה ג

פי"א ה"ד (הלכה ג בכ"י ליידן)דף ל ע"ב עמ' 1329

מקור תרגום
1   אמ' ר' חיננא בריה דר' אדא בשם ר' תנחום בר חייה.. אמר רבי חיננא בנו של רבי אדא בשם רבי תנחום בן חייה.
2   חמורים דברי זקינים מדברי נביאים. חמורים דברי זקינים מדברי נביאים.
3   דכת"אל תטיפו יטיפון". שכתוב "אל תטיפו יטיפון".
4   וכת' "אטיף לך ליין ולשכר" וגו וכתוב "אטיף לך ליין ולשכר" וגו'.
5   נביא וזקן למה הן דומין. נביא וזקן למה הן דומין.
6   למלך ששלח שני פלמנטרין שלו למדינה. למלך ששלח שני שומרי חותם[1] שלו למדינה.
7   על אחד מהן כתוב. על אחד מהן כתוב.
8   אם אינו מראה חותם שלי וסמנטירין שלי אם אינו מראה חותם שלי וחותם[2] שלי
9   אל תאמינו לו. אל תאמינו לו.
10 ועל אחד כתוב. ועל אחד כתוב.
 11 אע'פ שאינו מראה לכם חותם שלי וסמנטרין שלי. אף על פי שאינו מראה לכם חותם שלי וחותם[3] שלי
12 (אל) תאמינו לו. תאמינו לו.
13 כך בנביא כת' "ונתן אליך אות או מופת". כך בנביא כתוב "ונתן אליך אות או מופת".
14 ברם הכא "על פי התורה אשר יורוך". אבל כאן "על פי התורה אשר יורוך".
15 התורה אמרה. ארבע טוטפות שלארבע פרשיות. התורה אמרה. ארבע טוטפות של ארבע פרשיות.
16 עשאן חמש טוטפות שלארבע פרשיות חייב. עשאן חמש טוטפות של ארבע פרשיות חייב.

עדי נוסח

לא נמצאו

מקבילות

ירושלמי, ברכות פ"א דף ג ע"ב/ה"ד עמ' 8

ירושלמי, עבודה זרה פ"ב מא ע"ג/ ה"ז עמ' 1390

שיר השירים רבה א ב

מקצת עדי נוסח עקיפים

לא נמצאו

סוגה

מימרה, מדרש, משל

עיון קצר באגדה

האגדה עוסקת בהשוואת דברי סופרים  לדברי נביאים ונעזרת הבהרתם על ידי משל ובמסקנה הלכתית.

חלק א' – מימרה בשמו של רבי תנחום בר חייה  (שורות 1 – 4)

רבי תנחום בר חייה טוען כי דברי זקנים חמורים מדברי נביאים. הוא מבסס את דבריו בשני חלקי פסוקים ממיכה: 'אַל תַּטִּפוּ יַטִּיפוּן' (מיכה ב' ו')  ו'אַטִּף לְךָ לַיַּיִן וְלַשֵּׁכָר' (מיכה ב' י"א).[4]

חלק ב' – משל ונמשל (שורות 5 – 14)

בעל האגדה מדגים את מימרתו בעזרת משל המלך[5] שלח שני שליחים המוכרים כשומרי החותם. על האחד כתב באיגרת שאין להאמין לו אלא אם כן יציג את חותם המלך, ועל השני כתב כי אם יכירו בו כשליחו שומר החותם, אין הכרח שיציג בפניהם את החותם.

לפי הנמשל המלך הוא האל אשר שלח לעמו שליחים. השליח שעליו להציג את החותם הוא הנביא, שכן האל קבע כי אין להאמין לנביא אלא אם כן ייתן אות ומופת לדבריו כפי שנכתב: 'כִּי יָקוּם בְּקִרְבְּךָ נָבִיא אוֹ חֹלֵם חֲלוֹם וְנָתַן אֵלֶיךָ אוֹת אוֹ מוֹפֵת' (דברים י"ג ב'). השליח שאין הכרח כי יציג את החותם הוא החכם. מחכמתו ומיכולתו לפרש את התורה ולהורות יש לקבל את סמכותו, כפי שנכתב 'וְעָשִׂיתָ עַל פִּי הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ מִן הַמָּקוֹם הַהוּא אֲשֶׁר יִבְחַר יְהֹוָה וְשָׁמַרְתָּ לַעֲשׂוֹת כְּכֹל אֲשֶׁר יוֹרוּךָ' (דברים י"ז י"א).

חלק ג' – חיזוק המימרה (שורות 15 – 16)

בעל האגדה מסכם את המימרה ואת המשל בדוגמא המוכרת מאגדה קודמת (שורות 15 – 16): 'התורה חכמים אמרו ארבע טוטפות של ארבע פרשיות. עשאן חמש טוטפות של ארבע פרשיות חייב', שכן אי קבלת דברי חכמים חמורה, והעובר עליהם חייב.


[1] פירוש נוסף 'ממונה על כתבי המלך' (ערוך השלם ו', ערך 'פלמנטר', עמ' 349). סוקולוף תרגם 'קופסת תכשיטים', כלומר אוצר (סוקולוף, ערך 'פלמנטרין', עמ' 436).

[2] לפי ערוך השלם (ראו לעיל) נראה שהפירוש עצמו נכנס לטקסט.

[3] ערוך השלם ו', ערך 'סמנטר', עמ' 74.

[4] להסבר ראו בפירושי בעל קורבן העדה ופני משה על המקום. כמו כן ראו ליכט, מסורת וחידוש, עמ' 25.

  [5]שטרן מונה משל זה בין משלי המלך הלקוחים מהווי המאזינים או הקוראים החיים בממלכה או בקיסרות (ד' שטרן.  המשל במדרש. סיפורת ופרשנות בספרות חז"ל. הקיבוץ המאוחד 1995 עמ' 30 – 33).